מאפייני המקדש ההלניסטי

1. החל מהמאה הרביעית לפסה"נ, ירידה בתדירות בנית המקדשים. היו מספיק מקדשים ששרתו את הציבור והמצב הפוליטי השברירי לא אפשר תכנון בניה ארוכת טווח.
2. את הסדר הדורי החליף הסדר הקורינתי. הסדר הדורי הפך לדומיננטי במבני חול. כמו כן הוא התעדן, מסדר גברי, מאסיבי וכבד הפך לאוורירי יותר, גבוה ודק יחסית. הסדר הקורינתי הופיע במאה החמישית לפסה"נ כעיטור לקלה, אך בהדרגה החל לעטר את המקדש סביב. צורתו הסופית עוצבה בתקופה ההלניסטית. גם חשיבות הסדר היוני עלתה בהדרגה.
3. מגוון רב של סגנונות ובו-זמניות של מקדשים קלאסיים וחדשניים.
4. הוסב הדגש מהמקדש למתחם. בתקופה הקלאסית היה המתחם המקודש צבר מבנים ללא תכנות מכלולי, ללא אחדות ויזואלית וסגנונית. בתקופה ההלניסטית מתחילה להופיע תפיסה מכלולית. המקדש נתפס כחלק ממתחם.
5. חזית המקדש מודגשת. בתקופה הקלאסית המקדש היה פריסטילי, זהה מכל צידיו. בתקופה ההלניסטית התעצמה החזית ביחס לשאר הפנים והפכה מאסיבית ודרמטית. גם נעלם האופיסטודומוס.

*מקדש אסקלפיוס באפידרוס – נבנה בשנת 370 לפסה"נ, מקדש קטן ללא אופיסטודומוס. גרם מדרגות ושביל מובילים לחזית. עמודים דורים מעודנים, אנטבלטורה נמוכה ותחושה אוורירית.

*מקדש אפולו בסאה (לעיל).

*מקדש אתנה אלאה בטגאה – הכותרות הקורינתיות החליפו במאה הרביעית לפסה"נ את הסדר היוני-דורי. המקדש הוקף בסדר הדורי המעודן אך בתוך הקלה הוצבו עמודים קורינתיים אחוזים ועליהם עמודים דוריים.

*התולוס של דלפי – מקדשים עגולים הופיעו לראשונה בתקופה זו. התולוס הזה נבנה בשנת 375, בסדר דוני מבחוץ אך בסדר קורינתי מבפנים.

*התולוס של אפידרוס – מקדש עגול מהמאה ה-4 לפסה"נ עם חזית דורית מעוטרת במיוחד ובפנים סדר קורינתי.

*מקדש אתנה ניקה, פרגמון – נבנה במאה ה-3 לפסה"נ, מייצג את שינויי המאה הזו. המקדש קטן, העמודים יחסית גבוהים. למרות שהמקדש הושלם, חירוץ העמודים לא הושלם. גדל הרווח בין העמודים, ביניהם שלושה טריגליפים. במקום אופיסטודומוס יש קודש-קודשים. המקדש פונה למצוק, החזית בולטת עוד יותר על הרקע הטופוגרפי של העיר.

הסדר הקורינתי

לפי ויטרוביוס, סדר זה הומצא על ידי הפסל קלימאכוס מהמאה ה-5 לפסה"נ. את ההשראה הוא קבל מסל נצרים שהונח על קברה של נערה בתולה. מתחת לסל צמח אקנתוס שהשתלב בו.

*המונומנט של ליסיקראטס – המונומנט דמו טולוס עם עמודים קורינתיים חופשיים, הנראים אחוזים. זו ההופעה הראשונה של העמוד הקורינתי המפותח.

*מקדש זאוס האולימפי, אתונה – נבנה במאה השניה לפסה"נ, המקדש הקורינתי השלם הראשון. נבנה לכבוד אנטיוכוס אפיפנס ה-IV, אך בשל מותו הושלם רק על ידי הקיסר הרומי אדריאנוס.

*המתחם המקודש להרה בארגוס – ביטוי לתפיסה המכלולית של העולם הקלאסית. המתחם נבנה על טרסות, בקצה מקדש ארכאי שנהרס על ידי הפרסים ולא שוקם. מקדש חדש נבנה לאחר ההרס בטרסה האמצעית. במתחם נעשה שימוש בסטווים הניגשים לקירות התמך של הטרסות. לא ברור באיזה סדר נבנה המתחם.

*מקדש אסקלפיוס בקוס – ביטוי לתפיסת המכלול ההלניסטית. הסטווים ממסגרים את המתחם.

*מקדש אתנה, פרגמון – לאחר שלב בניית המקדש התווסף מכלול סטווים שתחם את המכלול.
*הסראפום באלכסנדריה – הסראפיס היה שילוב אלוהות יוונית ומצרית שנוצר מניסיון המיזוג של המלכים התלמיים. הניסיון לא הצליח במצרים בשל אופיו היווני של האל, אך היה פופולארי אצל דוברי היוונית והלטינית. מתחם מקודש עצום נבנה לסראפיס באלכסנדריה על ידי תלמי ה-III. המתחם נבנה על רמה, אליו הובילו גשרים ומדרגות ומתחת לרמה חללים תת-קרקעיים שנקשרו לפולחן המיסטריות של סראפיס. את המתחם הקיף פורטיקו.

תכנון עירוני בעולם ההלניסטי

הערים ההלניסטיות החדשות תוכננו לפי התכנית ההיפודמית. חלק מהערים התפתחו באופן אורגני, ללא תכנית מוקדמת, בהתאם לטופוגרפיה ולצרכי התושבים. ערים אחרות, כבר בתקופת הברזל, מייצגות תכנון עירוני. התכנית ההיפודמית הופיעה בפיראוס ובמילטוס לפני התקופה ההלניסטית, אך בתקופה זו נוסדו ושופצו ערים לפי כלל התכנית ההיפודמית.

*תל שבע – תכנון רדיאלי – הרחובות הראשיים מעגליים ומקבילים לחומת העיר או למתאר התל. היתרון: ניצול מרבית השטח לבניה.

*מגידו – תכנון פרה-אורטוגונאלי – ראשית התכנון בעזרת רחובות שתי וערב. החיסרון: תוואי החומה עגול ולא מתחשב במערך הרחובות. בזבוז שטח בניה.

*נמל אתונה, פיראוס, תוכנן מחדש בשנת 470 לפסה"נ ונבנה לפי תוכנית היפודמית, על שם היפודמוס איש מילטוס, לו מיוחס התכנון. שאר העיר נבנתה בתכנון אורתוגונאלי בהתאם לטופוגרפיה.

פריינה, אסיה הקטנה – ישום התכנית ההיפודמית על הטופוגרפיה ההררית של עיר הנמל, ללא התחשבות בכך.

*מילטוס – תוכננה במאה ה-5 לפסה"נ, אך מרכזה התפתח בתקופה ההלניסטית. ישום פשוט של התכנית ההיפודמית, עיר מישורית. בעקבות מבנה החוף המפורץ יושמו שלוש תוכניות גריד נפרדות. החומה לא מתחשבת בתוואי העיר אלא בשיקולים ביטחוניים. במאה ה-4 לפסה"נ נבנתה האגורה הצפונית, סטיו חנויות שפנה לנמל. בסטיו אגף נוסף שתוכנן כדי לשלב את מקדש אפולו, מצדו השני של האגורה. במאה ה-3 לפסה"נ נבנתה האגורה הדרומית, רחבה מלבנית גדולה כמעט סימטרית עם כמה כניסות. בעולם ההלניסטי ישנו ניסיון להימנע מסימטריה מוחלטת. במאה ה-2 לפסה"נ הוקמו המבנים המחברים בין האגורה הצפונית והדרומית – הבולטריון והגימנסיות. לבסוף נוצר מתחם צירי וסימטרי.

*אתונה – רחובות ארכאים ומערכת ניקוז הגדירו את גבולות האגורה. במאה ה-2 לפסה"נ נוספו מבנים במטרה למסגר את מרכז העיר. מטרון מערבי התווסף כדי לתת לאגורה מתאר סימטרי. סטואה גדולה סגרה את האגורה מדרום. סטיו נוסף (הסטואה האמצעית) חילק בין המפלס הצפוני למפלס הדרומי של העיר, אשר ביניהם הפרשי גובה משמעותיים (בשל הטופוגרפיה ההררית). הדבר אופייני לתקופה ההלניסטית – ניסיון לאיחוד מאפייני העיר.

*הליקרנסוס – ניסיון להתאים את התכנית ההיפודמית לתוואי השטח. טופוגרפיית העיר הררית, משתפלת לכיוון הים. רחובות האורך מתעקלים, ביניהם טרסות ורחובות רוחב.

*פרגמון – מרכז אומנותי ואדריכלי חשוב בתקופה ההלניסטית. העיר נבנתה על צוק מעל הים ובהמשך התפתחה עיר תחתונה מתחתיו. במוקד העיר – המונומנטים והמעברים בין הטרסות, המוסווים על ידי סטווים. הדגש הושם על הויזואליות המכלולית ולא על הגריד. פגמים במבנה האידיאלי מוסווים על ידי מונומנטים.