בהרצאה הקודמת עסקנו באופן בו התפתח במרוץ ההיסטוריה תחום הדטרמינזם הסביבתי. עמדנו על הקושי בהוכחת הנחות מסוימות בתחום זה. הסברנו כיצד עוסקים בתחום החלו להניח הנחות שהתאפיינו בטעם גזעני, ואיך בעקבות כך חלה הדרה של השיח הסביבתי מהדיון ההיסטורי. מסיבה זו, האקלים והסביבה הפכו לגורמים שאינם משמשים כהסברים מקובלים להתרחשויות היסטוריות. התבוננותם של החוקרים בהם עסקנו בהרצאה הקודמת בקשר בין האקלים לבין ההיסטוריה לא הייתה התבוננות מדעית. מדובר באמירות ובהנחות שאין להן תימוך.
בהרצאה הקודמת הצגנו סדרה של שאלות הנוגעות לקשר בין אקלים לבין התרחשויות של אירועים היסטוריים. גורמים רבים מקשים עלינו לענות על השאלות הללו, ודווקא לא בשל מחסור בנתונים. לעיתים דווקא עודף הנתונים מקשה עלינו להגיע לתובנה מסוימת.
כאשר אנו דנים באירועים היסטוריים, מקובל להשתמש בחלוקה שנקראת 'החלוקה המשולשת' של פרננד ברודל. פרננד ברודל עבד על אסכולה שפיתחה התייחסויות שונות לתחום ההיסטוריה. באחד מספריו, ברודל מחלק את ההיסטוריה ל-3 מימדי זמן:
(1) אירוע: מימד הזמן הקצר ביותר. אירוע יכול להיות מלחמה, בחירות, מגיפה, רעידת אדמה, אסון וכד'. ברודל דן בעיקר באירועים מעשי ידי אדם. לפי ברודל, האירוע זניח ביחס לשני טווחי הזמן האחרים.
(2) The conjuncture : צירוף מקרים. רצף של אירועים המתרחשים יחד בטווח זמן מסוים ומוגדר, בן עשרות שנים עד מאה וחמישים שנים.
(3) משך ארוך : נמשך בין 200 שנים ל-400 שנים. לפי ברודל, זהו האלמנט הרלוונטי ביותר בהקשר לשינויים מהותיים בבסיס החברה – בדפוסי הנישואין, בקשרי השארות, בהתייחסות לאמונות, בערכים הכלכליים והחברתיים, בדרך שבה מעוצבת המנטליות.
קורס זה יעסוק במשך הבינוני, ה- conjuncture. ננסה לבחון מהו אירוע שאינו יחידני, אלא כזה שנכנס בתוך רצף אירועים, ומוביל בסופו של דבר לשינוי סטרוקטורלי. שינוי סטרוקטורלי מוביל לשינוי הדפוסים הבסיסיים ביותר של החברה. נעסוק גם ב- conjuncture וגם בתהליכים שמשכם בין 150 שנה ל-400 שנים.
בקורס זה נעסוק בשני סוגים של אירועים:
(1) אירועים משבריים. נדירים, יחסית קצרי ימים, ולחלוטין מטיפוס משך הבינוני. הם נמשכים בין 100 ל-150 שנה. רצף האירועים הללו והסמיכות הסטטיסטית שלהם, יש בהם בכדי לשנות מבנים של חברו.
(2) אירועי השפע. מצויים בין המשך הבינוני לבין המשך הארוך.
השלמה למושג הקריסה (המשך להרצאה הקודמת):
ג'ארד דיימונד טוען בספריו, ובעיקר בספרו "קריסה" כי חברות יכולות לקרוס. דיימונד עוסק בעיקר באיי הפסחא. בעבר התקיימה ופרחה ציביליזציה באיי הפסחא, ומסיבה כלשהי היא נעלמה. דיימונד מתאר תרבויות קטנות, תרבויות של איים, וטוען כי קריסתן מהווה אזהרה לנו. הוא דן באופן בו חברות קרסו בשל ניצול לא רציונלי של משאבים, ומעביר מסר חינוכי-פוליטי, לפיו קבלה של החלטות שאינן רציונליות יכולה להוביל לקריסת חברתנו שלנו. לפי מקאנני ויופה (המאמר שניתן לנו לקריאה בתרגיל מס' 01), משברים אכן מתרחשים, צורות פוליטיות ונופים משתנים, אך רק לעיתים נדירות החברות אכן קורסות בצורה מוחלטת ואפוקליפטית. מושג הקריסה הוא מושג בעייתי. למרות זאת, בקורס זה נתאר שתי תקופות בהן חלה קריסה רבתי של תרבויות.
תקופת החום הימי-ביניימית (השלמה להרצאה הקודמת):
בהרצאה הקודמת הכרנו את לאמב, ואת עיסוקו בתקופת החום הימי-ביניימית, ששררה במהלך המאה העשירית והאחת עשר לספירה. מרכז מחקרו של לאמב התמקד בהתרחשויות שחלו בתקופה זו באוקיינוס האטלנטי. במהלך המאות השמינית והתשיעית, הויקינגים (עם של נוודים) התקיפו בהתקפות שונות על פני כל אירופה. בראשית המאה העשירית, הויקינגים עברו תהליך של התיישבות וקיבלו על עצמם את עול התרבות. במהלך המאה העשירית והאחת עשר הם הרחיבו את תחום פעילותם בצפון האוקיינוס האטלנטי. תחילה הם השתלטו על האי איסלנד. בהמשך שטו לאורך חופי גרינלנד, התיישבו בה, והקימו שם כנסיות וישובי קבע. מאוחר יותר הפליגו מגרינלנד לצפון אמריקה. כיום לא ניתן לשוט על קו הרוחב בו שייטו הויקינגים. לאמב הגיע למסקנה כי היכולת של הויקינגים לשייט בקו רוחב זה היא נגזרת של עליית טמפ' הים הממוצעת ב-3 מעלות צלזיוס. לאמב ניתח את תיאורי מסעות הויקינגים במחקרו, והסתמך על עדויות נוספות מן המאה העשירית והאחת עשר. ישנן עדויות לתקופות של חום באירופה החל מהמאה העשירית. בין העדויות הללו מצויים אזכורים לייצור יין באנגליה, עדויות לעליה של קו היער, עדויות לנסיגת קווי קרחונים. לפי לאמב, תקופה זו התאפיינה בעלייה של שלוש מעלות ויותר בטמפרטורת צפון האוקיינוס האטלנטי, ובעלייה מתונה יותר ביבשת אירופה. בנוסף, הוא טוען כי בין המאה העשירית ועד המאה השלוש עשרה חלה תופעה של התחממות שאינה אחידה ברמה הגלובאלית. הוא מחשב ומוצא על ידי שימוש באמצעים סטטיסטיים מוגבלים שהטמפ' הגלובאלית עלתה בתקופת החום הימי-ביניימית בכל העולם כולו בשיעור ממוצע שמזכיר את הטמפ' הממוצעת ששררה בעולם בראשית המאה העשרים ואחת.