בהרצאה הקודמת התחלנו לעסוק בסוגיית קריסת האימפריה הרומית. אנחנו דנים כאן בנושא שיריעתו רחבה – מדובר כאן בקריסה של הערים הקלאסיות, ולא בקריסתה של רומא בלבד. העיור הקלאסי התקיים לפחות 1000 שנים ברציפות, מאז התקופה הארכאית ביוון, דרך התקופה ההלינסטית, התקופה הרומית, והתקופה הביזנטית. יש חוקרים שרואים את סוף התקופה הזו דוקא במאה השישית-שביעית לספירה.
בהרצאה זו נמשיך לנדון בקריסת התרבות העירונית הקלאסית באגן הים התיכון, ובהמשך נדון בתחייתה של תרבות זו.
לפי התיזה של פירן, עם התפשטות האיסלאם בעולם, העיור הקלאסי הולך ודועך. במשך שנים רבות, נטען כי עצם הכיבוש המוסלמי גרם לתהליך של השממת ארץ ישראל. מבחינה עיתית וסיבתית, הכיבוש הערבי לא הצליח לקיים לאורך זמן את המערכות העירוניות והכפריות, ובמקביל לכך ארץ ישראל הלכה ושקעה.
חוקר שעסק בישראל הקדומה, בין הכיבוש המוסלמי להגעת הצלבנים, גורס כי לא ניתן לקשר בין הדעיכה, לא עיתית ולא סיבתית, בין הכיבוש המוסלמי לבין דעיכת הערים הקלאסיות במזה"ת, בדגש על ישראל, ירדן וסוריה. הכיבוש המוסלמי גרם לירידה מסוימת בעיור הקלאסי, אך בחלק מהמקומות עלו ערים חדשות, והתחזקו ערים שדעכו לתקופה מסוימת. העיר רמלה היא דוגמא לעיר ששגשגה בצורה משמעותית לאחר הכיבוש האסלאמי.
באמצע המאה ה-11 (לא בראשית התקופה המוסלמית), חלה ירידה חדה בהיקף ההתיישבות בארץ ישראל ובגודל הערים. בהרצאות קודמות עמדנו על כך שבמהלך המאה ה-11, איזורים שונים באגן הים התיכון סבלו מתקופות של קור. האם האסוציאציה בין התיארוך של תהליכי דעיכת התיישבות לבין ושינויי האקלים של אותה תקופה היא סיבתית? האם מדובר בצירוף מקרים? האם לשינוי האקלים הייתה השפעה ישירה על הדעיכה הזו? השפעה עקיפה? על מנת לטעון כי קיים קשר סיבתי והגיוני יש צורך בהוכחה חזקה.
ניתן מספר דוגמאות לכך:
העיר הקדומה והקלאסית בית שאן שרדה את הכיבוש המוסלמי במאה השביעית. היא המשיכה לפרוח עד המאה השמינית. במהלך המאה השמינית (749) היא ניזוקה מרעידת אדמה חזקה מאוד. כתוצאה מכך, כל החלק הביזנטי, המפואר והמונומנטלי של בית שאן – דועך. טענת החופרים היא שהעיר בית שאן ניטשה כתוצאה מרעידת האדמה. בפועל, העיר המשיכה להתקיים באתר סמוך עד למאה העשירית. במאה ה-11 היא דועכת שוב.
במקביל, בירושלים – הכיבוש המוסלמי מוביל לפיתוח של ירושלים – תהליכי עיור ופריחה (ארמונות של השליטים המוסלמים). ירושלים לא נפגעת במהלך הכיבוש המוסלמי.
העיר טבריה הגיעה לשיא גודלה, ולשטח הנרחב ביותר בו תפסה מעולם דווקא במהלך הכיבוש המוסלמי. במאה ה-11, התרחשות מסוימת מובילה לשקיעתה של עיר זו.
נציין כי בכל עיר באגן המזרחי של הים התיכון, האוכלוסיה הבורגנית הגבוהה לא הלכה לשאוב מים בדליים ממקורות המים. המים הגיעו זורמים אל ביתם. גם טבריה, שנמצאת בסמוך לאגן המים המתוקים הגדול ביותר בישראל, קיבלה את מימיה דווקא מיבניאל. נחזור לעסוק בכך בהמשך, יש לכך חשיבות.
העיר קיסריה מצטמצמת מעט במהלך התקופה המוסלמית הקדומה, אך אינה דועכת משמעותית. העיר דועכת במהלך המאה ה-11.
העיר רמלה נבנתה במאה השמינית והגיעה לשיאה במאה ה-11. התקופה המוסלמית אינה גרמה לשקיעתה של העיר, אלא התקיימה בד בבד עם התפתחותה. כאשר הצלבנים מגיעים אליה, רמלה נטושה.
עד כאן, ממחקרים ארכיאולוגיים שעוסקים בערי ישראל הקדומות, אנו למדים שהכיבוש המוסלמי לא הוביל לשקיעתן של אותן ערים. אנחנו רואים דווקא פריחה של חלק מערי ישראל הקדומה. פריחה כזו מאפיינת את כיבושי המוסלמים גם מחוץ לארץ ישראל. קשה לנו לומר לאור העדויות האלו שהכיבוש המוסלמי היה גורם מרכזי בשקיעתן של הערים הקלאסיות. השקיעה, בעיקרה, התרחשה במאות העשירית והאחת עשרה, הן באיזורים העירוניים והן באיזורים הכפריים.
נחזור לעסוק בסוגיית המים. ערים גדולות באגן הים התיכון נתמכו על הספקת מים חיצונית על מנת לגדול ולהתקיים. לטענת המרצה, כאשר הספקת מים חיצונית חדלה מלהתקיים, העיר דועכת.
ננסה להוכיח כי הספקת מים חיצונית חיונית לקיומן של ערים. נדגים באמצעות העיר ירושלים. בירושלים, האלטרנטיבה להספקת מים חיצונית לעיר, היא מים שמגיעים מבורות מים, המתמלאים ממי גשם. כמה מים ניתן לאגור תיאורטית בצורה כזו? מחישובים עולה כי כמות המים המקסימלית שיכולה להתקבל מסוגלת לספק בצורה מינימלית כ-23,500 נפשות בלבד. אלטרנטיבה נוספת שמסוגלת לספק מים לירושלים היא מי מעיינות הנאגרים בבריכות פתוחות בעמקי ירושלים. גם התוספת הזו לא משמעותית מבחינת הנפשות שהיא מסוגלת לספק. ההנחות הללו הן תחת קליטה של 100% ממי המשקעים, ללא זיהום של המים או אידויים. מעדויות טקסטואליות עולה כי בירושלים התגוררו בתקופה זו המוני אנשים, והיא הצליחה לספק את צרכיהם של מאות אלפי עולי רגל. לפיכך, לא ייתכן כי מי בורות או בריכות שנאגרו בירושלים עצמה הצליחו לספק אותה, והעיר, על גודלה העצום, הייתה תלויה לחלוטין בייבוא מים חיצוני לעיר. המים הטובים לשתייה נאגרו במאגרי מים תת קרקעיים, הוזרמו לבתים הפרטיים ונאגרו במאגרים הציבוריים.