אידיליה והמסורת

הטבע, היצר, הארוס, האהבה, הגוף, הנשיות, התנועות של הטבע בתוך הגוף בתוך כל הדברים, המחשבה על הזיקה בין האדם לטבע היא מעמיקה וכוללת את הכל. טשר' יצר יצירות ענק שרצו ליצור מערכת שתדגים את הרצף שאמור להיות בין אדם לטבע. השירה היא לא דידקטית באותו אופן של שירת ההשכלה, אבל הוא מסביר את הדברים. הפואמות שלו שכתובות בצורת אידיליה –  מערכות  סיפוריות  קטנות שנבנות בצורת שיר ארוך שבהן נוצר קשר דו סיטרי בין האדם והטבע. בתוך האדם מתרחש גם תהליך נוסף של חיי האדם. אחת האידיליות של טשרניחובסקי היא "לביבות." הנקודה החשובה היא האופן שבו

השיר בונה תיאור – איך מתארים דבר. בתוך התמונה הזו – זה דומה כמעט לסיפור ילדים. הכל מצטרף לרשת ענקית של

תהליכים שלא מתחילה ולא נגמרת באדם, אבל האדם הוא חלק, הכל נאמר במין טון חדש, נעים, נאמר במין "טוב." זאת האמירה של האידיליה, למרות שבתוך זה יש טרגדיות ענקיות. התמונה הכוללת היא של הטבע, והטבע הוא טוב וגדול, עסוק

בלצמוח, להתעורר.. בתוך הטון הזה, חשוב למשורר לתאר, פתאום הופכים את האובייקט, את פרטי המעשה – לעיקר. הפרטים והתיאור הופכים לדבר עיקרי. פרטי החיים, החושניות של המגע, הנוהג, חשובים לטשרניחובסקי באידיליה. אישה רואה חתול ועולה בה רצון, אישה דומה לחתול. הליקוק בחייה דומה לליקוק באדם. לאורך 3 עמודים פורש טשר' איך מנפים קמח, ואיך עושים את כל הדברים להכנת הקרפלך. הדבר הזה מקבל ערך שלא קיבל מעולם בתרבות היהודית, הדבר הזה לא עלה על שולחנה של השירה. המשורר משנה את סדר היום התרבותי כולו ורוצה לתת לחשקים של הגוף, לדבר הנעים והשולי שאינו שייך לסדר היום, להיכנס אל תוך השירה. השיר מדבר על אוקראינה, לא בישראל – הגלות לא מוצגת כגלות רגילה, הוא בונה

חוויית  חיים בקשר בין האדם לטבע, אוקראינה מופיעה כמקום יפה לפי מושגי הנוף היפה.

אידיליה והמסורת שלה והעניין העקרוני שבא עם הכינוי – זוהי יצירה שירשה בעיקר מהשירה הרומית שיצרו את שירי הטבע. שירי הטבע הפכו הבתודעה האירופית לסמל של עולם שלם של שירה שעומד מנגד העיר ומילה שצמחה מהשירה הזו היא "פסטורל" – שירה של רואים ורואות שיש בה נוכחות עזה של עולם הצומח והחי וזיקה בין חיי האדם לחיי הטבע. מה שחשוב במסורת העתיקה הזו הוא שהכתיבה על עולמם של החקלאים והטבע היא הרעיון שזו שירה של שלום, רעיון של חיים שאינם עומדים בצל של מלחמה וצרות הקיום והצרות שלהם הן הצרות של השלום. זה יפה לראות את האור והצל בחיים של הפסטורל )אור – שלום, צל – מלחמות.( כשהרקע הזה מגיע לתרבות העברית מביא מעצם הצביון של הז'אנר, הוא מביא סיפור שמרכזה הוא הטבע ועיקרה הוא חיי השלום, חיי היומיום. התרחשות החיים האותנטיים כמשך. טשר' חש היטב את הסכנות שאורבות ליהודים במזרח אירופה אבל החשוב הוא העימות בין הסכנה לחיים כהתרחשות של שלום. חזון של הציונות ליצור חיים של שלום שחיים מתוך משק תקף של חיים .זה האלמנט הציוני של האידיליה. בצורתה הגלויה היא עוסקת אבל באוקראינה. איך

להרמוניה נכנס הצל הגדול.

בשיר הזה, הצל הזה נכנס לסיפור כשגיטל מכינה את הלביבות עם חברה גויה שלה. הגויה מקוננת על אבדן המסורת, חשובה לה המסורת הרבה יותר מאשר העימות הדתי בין שתיהן. הן יותר דומות מאשר שונות זו מזו. השיר קשור ליהדות אבל הוא בפירוש טוען שהזיקות ואורח החיים בין יהודים ולא יהודים חזקות מכל הבדל. בתוך ההוויה האידילית הנאיבית, באה הבשורה הרעה על נכדתה של גיטל, הבשורה מהווה צל. הבשורה על המאסר מסופר בהקבלה לרתיחת המים בעשיית הלביבות. חיי

הנכדה כיצד צומחת במקביל לעשיית הלביבות. זה לא משפיל את צלם האדם – עשיית לביבות ועשיית האדם דומים זה לזה. הסיום המרשים מצביע על קיצה של האידיליה, למקום שבו גיטל עומדת ונחרטת האפשרות להמשיך הלאה. אי אפשר לחשוב על המשך עשיית הלביבות. היצירה נעצרת במקום. מעגלי הטבע ממשיכים, אבל הבשורה על מאסר הנכדה עוצר את הכל. היא עוצרת את סוגי המחשבה שחוללו את העשייה. טשר' קשר את המסורת והצורך במסורת עם המודרנה. מה שמעניין הוא שמה      שמהווה אויב מתוך החיים לתוך החיים המסורתי הוא המודרנה – מכיר בכוחה האדיר של המודרנה. הוא יוצר הנגדה בין התנועה העתיקה של יחסי האדם והטבע לאיזו הרגשה שיש סוף לדבר הזה למרות שנדמה היה שזה אינסופי. החיכוך העז בין רומנטיקה, הזיקה התוכית למסורת וההרגשה שהמסורת עומדת על גבול אחרון שממנו מתחיל דבר חדש. טשר' רוצה לקחת איתו משהו חשוב מהמסורת. המודעות למודרניות מופיעה בבירור והיא נקודת החיתוך שבו טשר' אומר שהאידיליה מגיעה

למקום ממנו היא מתפרקת. האידיליה היא המקום לדבר על זה, להמחיש עד כמה הקשר בין הדברים האלה לא ניתן לניתוק. אנחנו מרגישים עד כמה טשר' יוצר זיקה אחרת בין אדם פשוט שצריך להיראות כרגיל, ומושג האדם מתחיל להיות אדם אחר

מהאדם ברומנטיקה. גיטל היא אדם רגיל, השירה החדשה פונה אל אדם ורוצה ליצור מושג מסוים שבו יכול להיות אדם רגיל.