הרעיונות הללו הועלו לראשונה על ידי אדם סמית'. בשנת 1776 סמית' כותב ספר שעוסק בעושר האומות. הספר מציע תיאור ראשון מסוגו על מרכיבי העוש של האומות ונחשב עד היום לעבודה קלאסית בכלכלה. הספר נכתב בתקופה שנחשבת לראשית המהפכה התעשייתית והוא מציע התייחסות לנושאים כמו ערך העבודה, פרודוקטיביות, ובעיקר עקרונות השוק החופשי. העיסוק של אדם סמית' בערך העבודה, חלוקת העבודה ובשוק החופשי הוליכו אותו לדיון בעולם שאחרי קריסת האימפריה הרומית ובעיקר במעבר של זמנו משוק חקלאי לשוק תעשייתי. לפי אדם סמית', החקלאות היא עולם העבר- אין בה גידול, אין בה צמיחה (בהתאם לגישה הכלכלנית המודרנית). המרצה אינו מסכים עם הטענה הזו.
באותה תקופה, אדוארד גיבון כותב את ספרו אודות שקיעתה ונפילתה של האימפריה הרומית.
האימפריה הרומית, בה עסקו גיבון וסמית', התאפיינה בשפע יחסי (טכנולוגי ופוליטי) למשך תקופה ממושכת. כיצד ניתן לדבר על רומא במושגים סטטיסטיים?
(1) ברומא, שהייתה האימפריה המערבית המסודרת הראשונה, התקיים כל חמש שנים אירוע של צנזוס – מפקד. יש לנו תיעודים של מפקדים כאלו. בשנים הראשונות של רומא מדובר במפקד בסדר גודל של מספרים עגולים, כך שאין בידינו בטחון כי מדובר במספרים אמיתיים. בשנותיה המאוחרות יותר של רומא, אנחנו מגיעים למספרים גבוהים מאוד, שאינם מעוגלים (וככה"נ מהימנים). הנתונים הללו מאפשרים לנו להסתכל על קצב הגידול של רומא מהקמתה, אחת לחמש שנים.
(2) במקביל, קיים מידע רב אודות משברים והפרעות באותה התקופה – משברי מזון (מחסור, רעב), מלחמות, אפידמיות. אירועים של רעב ומשברים מופיעים באופן מחזורי בתיעודים של רומא מהמאה החמישית לפני הספירה. האסונות הללו מסתיימים במאה הרביעית לפנה"ס. בנוסף, במאות השנים הראשונות לחייה של רומא, היא מעורבת במלחמות שונות, לרוב כתוצאה מהתקפתה. מסיום סדרה האסונות של המאה הרביעית לפנה"ס, מתחילות להתקיים מלחמות התרחבות של רומא. המלחמות הללו נמצאות באסוציאציה להתרחבות האוכלוסיה.
(3) ניתן להתבונן גם על אירועים דרמטיים שחלו במקביל לתקופה זו או לפניה. לדוגמא, הופעת נוודים בצפון איטליה. במשך מאות שנים התקיימה הופעה של נוודים בצפון איטליה. ההופעה הזו נפסקת במאה הרביעית לפנה"ס.
(4) עוד לפני הפיכתה לאימפריה, רומא מתחילה לגדול. הגידול במספר התושבים (תוך הסתמכות על צירופם של נוודים לחיקה) גורמת לשליטי העיר לחפש כל הזמן מקומות נוספים שמהם ניתן לספק מזון לרומא. ככל שרומא גדלה, וככל שמגדילים את כמות המזון פר נפש, רומא מוכרחה לגדול ולהוסיף לעצמה פרובינקיות מספקות מזון.
(5) גם אינפורמציה נוספת, משנית, יכולה לסייע לנו כאן. לדוגמא, תוספת של אלת הפריון והצמיחה לפנתיאון האלים הרומי, תוספת של חגיגה שנתית לכבוד אלים חקלאיים.
המרצה מעוניין להצליב בין הנתונים – לקרוא בצורה סינופטית את כלל המקורות שעוסקים ברומא בתקופה בת 500 שנים, שבמהלכה גדלה רומא מסדר גודל של 150,000 תושבים לסדר גודל של מיליון אנשים. הקריאה הזו תוכל לתת לנו תובנות על מושג הצמיחה / שפע באותה ימים – זוהי המתודולוגיה הנכונה.
מה עולה מהצלבת הנתונים?
התהליך בו צמחה רומא משמעותית החל במאה הרביעית נמשך כפרק זמן של 250 שנה בקירוב. בהתאם למכוון הופעת הנוודים, תקופת הצמיחה נתחמת החל מהתקופה בה הפסיקו להופיע נוודים (390 לפנה"ס) וכ-250 שנה קדימה.
החל מהקמת הרפובליקה, ב-500 לפנה"ס, רומא נתונה לסדרה של אירועים קשים –מגיפות, רעב, פשיטות נוודים, שנמשכים גם לתוך המאה הרביעית לפנה"ס. האירועים הללו נפסקים בשנת 383 לפנה"ס, ושבים רק בשנת 216 לפנה"ס. במקביל לאירועים הללו, רומא מתחילה במלחמות של התרחבות. כלומר, הופעה מחודשת של אירועים שיכולים להוביל למחסור אפשרי דוחקת את רומא להרחיב את גבולותיה.
לכן, בניגוד לטענה לפיה יצירת האימפריה הגדילה את רומא, המרצה טוען כי הרחבתה של רומא היא זו שהפכה אותה לאימפריה – הגידול של רומא דחף אותה להרפתקאות טריטוריאליות. רומא הצומחת מוכרחה לכבוש טריטוריות זרות (כמו אפריקה) על מנת לשרוד.
באותה תקופה, קרתגו גדלה בקצב דומה לקצב הגידול של רומא. למלחמות בין קרתגו לרומא יש שתי פנים – מלחמה על איזורים בהם מגדלים חיטה, ומלחמה על שטחי מחייה.