בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, בדונו בסכסוך ירושה בין בנה של המנוחה לבין בן זוגה הידוע בציבור שלה, דחה את תביעתו של בן הזוג לקבלת מחצית מעיזבונה של המנוחה וקבע כי בנה ובן הזוג יהיו יורשים בחלקים שווים.
נקבע אמנם כי בן הזוג הוא אכן הידוע בציבור של המנוחה, אך מאחר והוא לא הצליח להוכיח כי המנוחה התכוונה לשתפו ברכושה, בנכסיה ובייחוד בדירת המגורים שלה (לא הוכחה בעצם "הלכת השיתוף" בין בני זוג), הוא אינו זכאי לקבל מחצית מרכושה.
מוגש מטעם פורטל ירושה צודקת.
בן הזוג טען כי הינו הידוע בציבור של המנוחה וזכאי למחצית עיזבונה מתוקף כך
המנוחה נפטרה כשהיא גרושה עם ילד אחד, כאשר ב-45 השנים האחרונות התגוררה עם בן הזוג בדירת שני חדרים (אשר הייתה רשומה על שמה בלבד)- כאשר דירה זו מהווה את עיקר סכסוך הירושה הנ"ל.
בן הזוג טען כי הדירה בה התגורר עם המנוחה בדירה במשך כ-45 שנים (אף לאחר פטירתה עד סילוקו על ידי הבן), נרכשה על ידי שניהם כבר בתחילת הקשר הזוגי ביניהם והתשלומים בגינה שולמו על ידי שניהם, כמו גם כל רכושם שנצבר במשך חייהם המשותפים.
המנוחה ובן הזוג ניהלו משק בית משותף, גרו ובילו ביחד והיו ידועים בפני כל כבני זוג ואף, בשנתיים טרם פטירת המנוחה מהמחלה, בן הזוג היה זה אשר סעד אותה, פרנס אותה והוא זה אשר נשא בכל הוצאות קבורתה.
בנה של המנוחה טען כי בן הזוג אינו הידוע בציבור של המנוחה
בן הזוג לא היה הידוע בציבור של המנוחה במועד פטירתה ולמעשה, נפרדו שנתיים עוד קודם לפטירתה והוא בכלל קיים מערכות יחסים עם אחרות ובגד במנוחה חדשות לבקרים.
המנוחה ובן הזוג כלל לא ניהלו משק בית משותף ולכן, הדירה וכל רכוש המנוחה היה רשום על שמה בלבד ובכל השנים, לא הוסיפה את שמו של בן הזוג כבעלים בדירה, בחשבון הבנק ובשום רכוש אחר מתוך בחירה שלה.
בן הזוג- אכן הידוע בציבור של המנוחה
נקבע, מכלל הראיות והעדויות בתיק, כי בן הזוג היה הידוע בציבור של המנוחה והם ניהלו חיי משפחה כמו זוג נשוי ובין היתר, משום:
- התגוררו ביחד במשך כ-45 שנים וניהלו משק בית משותף.
- עדויות חברים, מכרים וקרובי משפחה, העידו על מערכת יחסים קרובה ודואגת בין השניים ועל כך שבן הזוג דאג לכל מחסורה של המנוחה.
- לא היו בקשר זוגי עם אחרים.
אמנם ידוע בציבור- אך לא מספיק במקרה זה לקבלת מחצית הדירה
אמנם בן הזוג הוכר על ידי בית המשפט כידוע בציבור של המנוחה, אך זה לא הספיק לו לצורך זכאות לרשת מחצית מדירתה מאחר, ולא הוכחה "הלכת השיתוף" ביניהם, היינו, בן הזוג לא הצליח להוכיח כי המנוחה התכוונה לשתפו בדירתה באופן שווה לה:
- הדירה רשומה רק על שם המנוחה– למרות 45 שנות מגורים ביחד והזדמנויות רבות שהיו למנוחה להוסיף את שמו של בן הזוג כבעלים בדירה.
- בן הזוג לא הראה כי שילם על רכישת הדירה או בגין תשלומי המשכנתא השוטפים בגינה.
- כל חשבונות הדירה על שם המנוחה בלבד.
- נראה כי כל כוונת המנוחה הייתה לאפשר לבן הזוג להתגורר בדירה עד אריכות ימיו בלבד.
מסקנה: גם שכאתה ידוע בציבור, כדאי לערוך בדיקה משפטית מדוקדקת בדבר זכויותיך ולא לסמוך על תיאוריות ומיני אגדות אורבניות שאחרת, ככל הנראה, זה יעלה לך לא מעט כסף.
לקריאת פסק הדין המלא: ת"ע 34835-11-20.