היסטוריון אנגלי אדוארד גיבון

תוכן עניינים

היסטוריון אנגלי ששמו אדוארד גיבון, סיכם והציג את דעת כל ההיסטוריונים שקדמו לו באשר לסיבות לסוף העולם העתיק, בספרו 'שקיעתה ונפילתה של האימפריה הרומית'. עבודתו גימדה את כל קודמיו בעומק המחקר, אך היא קיבלה את הרעיונות של הפילוסופים שהעריצו את העולם הקלאסי ודחו את ימי הביניים. גיבון לא היה אובייקטיבי, אבל הייתה לו השכלה רחבה ביותר במקורות בהם עסק. הוא התייחס לכל מקור אפשרי (שלא כוולטייר ומונטסקייה). הוא מייחס לנצרות, לשלטון היחיד, ולברברים תפקיד משמעותי בתהליך שקיעתה של רומא.  כל האירועים שתיארנו מתנקזים למאה החמישית לספירה. במאה זו רומא מותקפת מספר פעמים על ידי ברברים, ועם הזמן הולכת ודועכת.

נדגיש – נוודים לא מתחילים בנדידתם סתם כך. מקורה של הנדידה הזו הוא בדחיקה. כאשר אנחנו חוקרים תהליכים שהושפעו מפשיטתם של נוודים (כמו קריסתה של רומא), עלינו להבין מה גרם לנוודים להתחיל בנדידה. במקרה של הנדודים שאפיינו את המאה ה-11, קיימים טקסטים שמצליחים לתאר את התהליכים שהובילו לנדידה בצורה טובה. בדרך כלל לא קיימים טקסטים טובים שמתארים את סיבות הנדידה.

לתיאוריה הזו קמה תיאוריה מתחרה אחת בסוף המאה ה-19. תיאוריה זו נוסחה על ידי הנרי פירן. פירן מתאר את הברברים כאנשים שמעוניינים במזון או בחלק מעושרה של האימפריה, אך לא ככאלו שהובילו להתפוררותה. בספר ששמו 'מוחמד וקארל הגדול', הנרי פירן מציג תיאוריה חדשה. לפי תיאוריה זו, אימפריות לא מתפוררות כתוצאה מפשיטתם של ברברים. לפי התיאוריה של פירן, עלינו להגדיר את האימפריה הרומית על מנת להסביר את התפוררותה, כלומר- להגדיר את מהותה מעבר לגבולותיה הגיאוגרפיים. לפי פירן, האימפריה הרומית היא אימפריה ים תיכונית. המשמעות שלה, בהיבט הכלכלי, התרבותי, מהותה – היא הים התיכון. כל חלק בים התיכון תרם מרכיב חשוב לכלכלה ולתרבות הרומית. כל עוד הים התיכון נשלט על ידי הרומאים, ממשיכות האימפריה והתרבות הרומית להתקיים. הברברים לא הורסים את התרבות הרומית – הם משתלבים בתוכה. כאשר הים התיכון מפסיק להיות יחידה אחת תרבותית-כלכלית, או אז קורסת האימפריה הרומית. הים התיכון מפסיק להיות יחידה אחת כאשר מוחמד מקים את האימפריה הערבית-מוסלמית, והים התיכון מתחלק בין שתי אימפריות מתחרות – רומא בצפון, והאימפריה המוסלמית בדרום. כתוצאה מכך, דגם המסחר כולו משתנה. מאירוע זה ואילך, רומא מאבדת ממשמעותה. הים התיכון הופך מאיזור מרכזי לאיזור של גבול בין אימפריות. במקומה, הולכת וצומחת אירופה החדשה – אירופה הגרמנית.

פירן היה מערב אירופוצנטרי. הבעייתיות בגישתו הייתה בכך שלא ראה את המזרח כאיזור בעל חשיבות. פירן לא ראה כי התרבות הקלאסית הרומית ממשיכה להתקיים במזרח, בביזנטיון, גם כשרומא עצמה שוקעת במאות הרביעית והחמישית לספירה. נוסף על כך, חלק ניכר מהתרבות הקלאסית משתמר על ידי הערבים והפרסים. זוהי אחת הסיבות שהתיאוריה הזו זוכה להתקפות חוזרות ונשנות מידי היסטוריונים אחרים. באופן פשטני, ניתן להציג את התיאוריה של פירן בהתייחס לעולם העירוני באופן הבא: היו ערים רומיות ←התחולל הכיבוש הערבי←אין ערים רומיות.

ב-1980 התפרסם ספר שנקרא "אוריינטליזם". ספר זה ניתח באופן תיאורטי את הדרך שבה רואה המערב את המזרח (רומנטיזציה של המזרח, האשמת המזרח בשקיעת תרבויות במערב, ועוד). בו בזמן, יו קנדי כותב מאמר ששמו "מפוליס למדינה". במאמרו, יו קנדי טוען שלא הכיבוש הערבי תרם לדעיכת התרבות הקלאסית במזרח אגן הים התיכון. התרבות הקלאסית העירונית החלה לשקוע שנים רבות (לפחות מאה שנים) לפני הכיבוש המוסלמי, כאשר הכיבוש המוסלמי נתן לכך דחיפה מסוימת. קנדי מתאר את התקופה המוסלמית כתקופה של דעיכה – ולא כתקופה של מכה, כפי שעשו קודמיו.

היסטוריונים ישראלים עוסקים כיום בשאלה – האם ארץ ישראל, כחלק מהמזרח התיכון, ספגה מהלומה קשה כתוצאה מהכיבוש המוסלמי. מתוך ממצאים שהתגלו בחפירות שהתקיימו בארץ, רואים כי התיאוריה של פירן אינה מתמששת. מהחפירות עולות דווקא עדויות להמשכיות ולפריחה בעקבות הכיבוש המוסלמי. בית שאן, לדוגמא, המשיכה להתקיים גם לאחר הכיבוש המוסלמי (הסממנים המונומנטליים שאפיינו את התקופה הרומאית נחלשים בבית שאן). העולם העירוני הארץ ישראלי אינו חרב בעקבות הכיבוש המוסלמי. חלק מהאיזורים שוקעים, חלקם דווקא מתפתחים, עד שבבת אחת מתרחשת קריסה בשנים 1053-1055.

 

 

צור קשר - לכל שאלה מוזמן להשאיר פרטים