על פי לאמב, בראשית המאה העשירית החלה תקופת החום הימי-ביינימית. האם יש קשר בין התיישבות והתנצרות שבטי הצפון לבין השינוי האקלימי שחל באותה תקופה? האם יש קשר בין 'התייפותה של אירופה' המתוארת על ידי גלאבר לבין השינוי האקלימי של אותם ימים?
כאשר אנחנו מנתחים אירוע, ישנה חשיבות לדרך בה אנחנו מגדירים אותו – מתי חלה ראשיתו ומתי חל סופו. כאשר היסטוריונים מתארים אירועים היסטוריים, הם בוחרים את ראשית האירוע ואת סופו לפי נקודת המבט שלהם. בהיסטוריה אין אירוע שהתחיל בוודאות בנקודת זמן מסוימת. הכל תלוי בנקודת המבט, באופן בו מתבוננים באירוע. לדוגמא, האם ניתן לומר כי ראשיתה של מלחמת ששת הימים היא בהתקפת חיל האוויר הישראלי על חיל האוויר המצרי, או שראשיתה דווקא בסגירת המיצרים, שחלה קודם לכן?
הדרך היחידה שלנו לנתח את האירועים הנ"ל היא על ידי שימוש בטקסטים. הטקסטים בהם אלנבלום עשה שימוש הם טקסטים מקדמת אסיה, שמתוארכים למאה ה-11 לפני הספירה. בתחילת העבודה, אלנבלום לא ידע מתי חלה ראשיתה של התקופה ומתי חל סופה. במסגרת מחקרו, אלנבלום יצר מאגר נתונים שעסק באירוע, ומתוך פריסת האירועים נבחרה נקודת הראשית המשוערת ונקודת הסיום המשוערת לתקופת החום הימי-ביינימית.
השפע שתיארנו כפריחה של תקופת החום הימי-ביינימית אפיין את כל רחבי אגן מזרח הים התיכון. הם מראים גבול חד וברור כלפי מערב – קו גבול שנמתח מתוניסיה, דרך רומא ושערי הברזל של הדנובה. כל המצוי מזרחה לקו גבול זה סבל באותה תקופה ממקבצים של אירועים אקלימיים קטסטרופליים. האירועים הללו הובילו לשקיעתן של תרבוית, להגירה של אנשים, לרעב, למחסור ולמחלות. לא ידוע לנו מהו קו הגבול המזרחי הקיצוני של האיזור שסבל מאותן קטסטרופות.
מדוע הטקסטים כל כך חשובים לנו לצורך ניתוח האירועים הללו? הטקסטים נותנים לנו את רצף האירועים, את רדיוס התרחשותם, ואת האירועים הנוספים להם הובילו. לעולם לא נוכל לקבל מידע שכזה ממכוונים.
במהלך תקופה זו, פוקדים את מזרח אגן הים התיכון שלושה סוגים של אירועים:
(1) גלי קור עזים שפגעו תחילה באיזור הערבות של רכז אסיה, ח'אראסאן, איראן וארמניה, ומאמצע המאה גם בערבות הדנייפר ובבלקן. זהו האירוע המשפיע ביותר מבין השלושה לדעתו של אלנבלום. גלי הקור הללו נמשכים שנים רבות, ברציפות או בפולסים.
עדויות לגלי הקור מתארות שבועיים רצופים של שלג בבגדד, קיפאון זמני של נהרות החידקל והאוקסוס, מאות אלפי נוודים רעבים שחוצים את הדנובה הקפואה לכיוון דרום, ומתקיפים את איסטנבול.
(2) בצורות ממושכות בלבנט. מה מוגדר כבצורת ממושכת? כיום מגדירים בצורת במונחים כלכליים. בצורת היא עניין איזורי. לדוגמא, הורדת כמות המים באיזור ירושלים לחצי עדיין תאפשר גידול גידולים. במקביל, הורדת כמות המים באיזור באר שבע לחצי לא תאפשר לגדל דבר. גם בצורת היא עניין סטטיסטי, שמשתנה ממקום למקום. לבצורת יש משמעות כאשר היא מפרה איזון אקולוגי בחיי חברה מסוימת.
(3) סדרה ארוכה מאוד של בצורות בעמק הנילוס. בתוך 125 שנים היו לא פחות מ-27 שנים שבהן הנילוס לא עלה במידה מספקת. הנילוס עובר מחזורים בהם הוא עולה ומציף את הארץ. כאשר הנילוס אינו עולה – התושבים סובלים מרעב.
אקלימטולוגים טוענים כי כמעט ובלתי אפשרי כי האירועים הללו התרחשו יחד באותה תקופה. בהרצאה הבאה נציג טקסטים ותיאורים מפורטים של האירועים הללו.