כדאי לדעת

היסטוריון אנגלי ששמו אדוארד גיבון, סיכם והציג את דעת כל ההיסטוריונים שקדמו לו באשר לסיבות לסוף העולם העתיק, בספרו 'שקיעתה

נתן זך  –  "רגע אחד שקט בבקשה"   השיר הזה כתוב בעברית מדוברת – שירה מודרנית   העברית כהוויה מדוברת

סדר יומה של השכלה לא עניין מאוד את העולם היהודי, אבל ברור שחלק מהעמדה הביקורתית והמחשבה שצריך לתקן משהו בעולם

השיר "אכן רוח היא באנוש" של המשורר אבא קונסטנטין שפירא היא דוגמה מעולה כדי לראות את ההגזמה של הרגשנות בשירת

הטבע – העיון עקרוני בהגות הציונית – זה לא דבר מאליו בתוך המסורת היהודית ובעולמו של המערב, באותה משמעות של

הטבע, היצר, הארוס, האהבה, הגוף, הנשיות, התנועות של הטבע בתוך הגוף בתוך כל הדברים, המחשבה על הזיקה בין האדם לטבע

טשרניחובסקי, "ראי אדמה" שיר ארץ ישראלי אחרי שטשר' עלה לישראל. זה שיר אבל שהפך לסמל לאבלות, נכתב לא בהברה אשכנזית.

ביקורת מימין – כאשר אתה מסתכל רק על ההכנסה של העניים בלי לראות מה עצמת שירותי הרווחה שהם מקבלים מהרווחה,

המקום הזה שביאליק נכנס אליו של כותב הטראומה של הדור, דווקא הוא אחראי להיותו כל כך מפורסם. הוא יוצר נאמנות

ביאליק מעז ורוצה לסיים את השיר שם. השירה של ביאליק היא פתוחה – משאירה את עיקר ההתרחשות של השיר מעבר

שיר אחר שעוסק באהבה, בבעיה גדולה סביב האהבה. הדבר מאומת עם השיר של טשר' "את כה ריחנייה." כאם עומד נער

ההרצאה תדבר על ביאליק הבשל. תקופת השירים של ביאליק נמשכה 20 שנה. העיסוק בעולם השירי של ביאליק מחזיק עיסוק בביאליק

ביאליק יוצר מערכת של הולכה מהסבל של האם אל הלחם, המזון שהיא נותנת לילדיה, ואיך הוא מכיל בתוכו את תמצית

הסיום רב הפאתוס הזה מדייק מאוד – השירה היא שירת ילדות והיא נדמה, כשירת זוהר היא איננה קיימת היום. המילה

השיר הבא, הוא חותם אתו את שירתו, זה לא השיר האחרון שלו אבל הם נכתבו במרווחים גדולים אחד מהשני. השיר

ביאליק שם עצמו כ"אני היהודי" אני הדובר, אני האדם מול האל. הנקודה הסמלית של הדובר מקבלת את מלוא ההד, ובכל

הוא טוען כאן שהדבר הזה אסור לו להיות דבר שניתן להגיב עליו, האנרגיה הזו צריכה להיות לניתנת לזיכרון והכלה. השיר

דור ביאליק – שורה של משוררים שכתבו "תחת כנפיו" של ביאליק. בערך משנת 1900 ועד אמצע המאה ה,20- רבים מהם

בביטוי EPOUQUE BELLE – יש איזשהו צד מבזה דק מאוד, והשיר מחזיק את תחושת הזולות המסוימת של העולם הזה –

המקום היחיד שיש בו דימוי של חום ביתי הוא בית היין, ואוצר המילים נוגע ללב לגביו – משהו כאילו נפלא

השיר חושף את הפער הזה, לא מעלים אותו. השיחה האירוטי המקובל קשורים בגברים בלתי מסופקים שנשים נשארו כדבר נשגב. הביקורת

    יעקב פיכמן – מגיע מעולם פחות רוסי מהמשוררים שלמדנו עד היום. הוא מגיע מאזור שונה מעט והדבר הזה

"סוף קיץ על הפרוט" )פרוט – נהר בבסרביה( שיר נוף, רוב שיריו של פיכמן הם תיאוריים. אנחנו נראה מבט אחר

שיר שאין בו יותר מתיאור של אורות וצללים. הצמצום העצום של השיר מוביל אותנו לעדות על שירתו שהייתה מצומצמת גם

היום נצא מדור ביאליק – הביטוי יוצר רושם מופרז כאילו מדובר על קבוצה סגורה בה יש מישהו בפנים ומישהו בחוץ.

הדיבור על יוסף צבי רימון לא יכול להיות שלם בלי אחת הפריצות הפרוגרמתיות שלו – כאדם דתי מאוד שהתבודד תקופות

באופן אחר מהאופן שביאליק מחולל את התרחשות החוויה, פוגל יוצר את החוויה כתמונות שאינן קשורות זו לזהו – העגלה, הסוסה,

הקשר הוא דק, שקוף . המים הם זמן והזמן הוא מים – הוא מפתח והופך לעובדה. מין הדימוי זה הופך

התרבות העברית החדשה עברה לארץ ישראל. התרבות העברית החדשה מקבלת תוקף חדש. אחרי מלחה"ע הראשונה התחיל גל אחר של עלייה

בפנייה לאם בשיר הרביעי בונה שלונסקי סמל אדיר שיש לו נקודה חדשה, שונה ויש בה צד עקרוני. כאן יש הפעלה

אחרי שנות ה20- אורי צבי קרוב לתנועת הפועלים שקירב אותו ברל כצנלסון. אחרי מאורעות תרפ"ט הוא הרגיש קונפליקט עמוק בינו

אסתר רב – משוררת צברית ראשונה, נכנסת לעולם כששירת ביאליק הן כבר התשתית. סופגת חינוך ארצישראלי. בשירה שלה יש רעננות

שיר עקרוני ברישום של דיוקנה של אסתר רב – "אני תחת האטד" – שוב האטד, שוב הגיבור הרע של משל

  בהרצאה הקודמת התחלנו לעסוק בסוגיית קריסת האימפריה הרומית. אנחנו דנים כאן בנושא שיריעתו רחבה – מדובר כאן בקריסה של

במידה וקיים מתח בין אוכלוסיות (נניח חרדים וחילונים בירושלים), מי תהיה האוכלוסיה שתברח מהטריטוריה? האוכלוסיה שנמצאת בנסיגה. היא לאוו דווקא

בהרצאה הקודמת הצגנו כיצד רצף בצורות במשך מספר שנים גורם להתייבשות של מעיינות. מדובר באירוע אקלימי שאינו קטסטרופלי, אך עדיין

הרעיונות הללו הועלו לראשונה על ידי אדם סמית'. בשנת 1776 סמית' כותב ספר שעוסק בעושר האומות. הספר מציע תיאור ראשון

כאשר אנחנו דנים בציביליזציה, עלינו לדון בתקופות של קריסה ותקופות של פריחה. לטענת המרצה, תקופות הפריחה ארוכות מתקופות הקריסה. תקופות

עבודתו של ההיסטוריון במקרה זה מתבצעת לרוחב. בוחרים אירוע אקלימי בנקודה מסוימת ובטווח זמן מסוים, ובוחנים את השפעתו/ תוצאותיו באיזורים

  אנחנו דנים כאן ברצועה שנקראית 'רצועת השבריריות'. רצועת השבריריות משתרעת על פני כל הלבנט כולו, ומתקדמת לכיוון מזרח אסיה

קיים קשר בין מחסור במזון לבין המהומות הללו. אולי לא נוכל להגדיר את טיבו בצורה חד משמעית, אך הוא קיים.

  (2) שנת  1055. שנת 1055 מהווה את שיא המהלך ההיסטורי שהתרחש במזה"ת, אותו תיארנו בהרצאות הקודמות. בשנת זו נכבשה

באופן מוחלט, אנחנו נמצאים בצורת מחשבה של אי וודאות כרונולוגית ותוצאתית. התקוות שלנו לקבלת תאריכים מדויקים מתנפצות מול אי הוודאות

נדגיש כי תקופת החום הימי-ביניימית אינה נחשבת לתקופה של התחממות אנתרופוגנית (התחממות הנובעת מסיבות אנושיות). מספר האנשים במאות הללו והטכנולוגיות

בהרצאה הקודמת עסקנו באופן בו התפתח במרוץ ההיסטוריה תחום הדטרמינזם הסביבתי. עמדנו על הקושי בהוכחת הנחות מסוימות בתחום זה. הסברנו

  ככלל, ישנן שתי גישות תיאורטיות שרווחות היום בספרות שעוסקות בהשפעת האקלים על קריסה. גישה אחת פותחה על ידי ג'ארד

  הדטרמיניזם הסביבתי התפתח במאה ה-19, ותכליתו להסביר את הקשר שבין סביבה, גיאוגרפיה ואדם. הגיאוגרף והאנתרופולוג פרידריך ראצל פיתח רעיונות

  הקורס יתמקד במה ניתן ללמוד מטקסטים כתובים ומארכיאולוגיה על שינויים אקלימיים שחלו בעבר, וכן על תגובות של חברות ותרבויות

אום-אל-עומדן – מבנה שהתגלה בחפירות הצלה באזור מודיעין, במבנה בית הכנסת באתר זה יש כמה שלבים המובילים מתקופת מרד בר

בימי בית שני החלו להופיע מקוואות לצד בתי כנסת. בתי הכנסנת מימי בית שני לא רבים, אך ברובם יש מקוואות