השיר נכנס לתוך העלילה, עם ספק בעבר.

ההרצאה תדבר על ביאליק הבשל. תקופת השירים של ביאליק נמשכה 20 שנה. העיסוק בעולם השירי של ביאליק מחזיק עיסוק בביאליק כאדם גדול. גדולתו לקחה זמן להתגבש. אחרי 10 שנים, ביאליק השתתק ונכנס לתקופת דיכאון. ההמראה

המאוד מודעת לעצמה התרחשה סביב .1900

השיר "צפרירי" מגולל סיפור על ילד קטן שמתעורר ומגלה סביבו יצורים פלאיים שעשויים אור והוא משתעשע איתם. השיר הזה יוצר סיפור חשוב בתולדות השירה העברית החדשה. הוא מתחיל פרשה מעניינת שביאליק מצא לנכון להקדיש לה הרבה כוח – מיתוס העצמי. הוא יוצר את סיפור חייו כילד ובתוך חייו יש איזו השתתפות של יצורים שבאים מבחוץ מתוך האלוהות

מחוויה

ששרויה בעולם כולו. הדיאלוג של הילד איתם הם בסופו של עניין כמקורה של השירה – התגלות של דבר הרבה יותר

רוחנית עשירה. נעסוק בעיקר בפתיחה )ניתן לשמוע את מצלול הציפורים(

השיר נכנס לתוך העלילה, עם ספק בעבר. קול הנשיקה, הפה, האם, הציפור, ויצרים את הספק. הקשר בין הציפור הופך לדבר שזורם מדבר זורם לדבר חווייתי. התנועה מהחלום לערות לא נפסקת, זה אזור דמדומים וכאן מתרחשת ההתגלות. הצפרירים הם המצאה של ביאליק )קיימים בקבלה אבל שם הם רעים ובעיקר אגדתיים.( כאן ביאליק הופך אותם ליצורים בבחינת מציאות ארצית ונפשית. המילה צפריר הופכת לדבר חדש העשויים אור ויש להם צורה והם נוגעים באדם באמצעות אור נוזל )מטאפורה גדולה של ביאליק.(השיר מתרחש כולו בתפיסה חושית, ילדית. ביאליק יוצר דבר שלא היה – זה שיר על ילד כשילדיותי המאוד קדומה, היא המקום החשוב שאותו צריךם להנציח. הוא מייסד את הילדות העברית החדשה )הוא בנה גם את ספרות הילדים

החדשה.( הוא שם ילד כדמות חשובה ומתוך עולם השירה הוא טוען שהילד נוגע בכלים של ילדים באלוהות ובאמצעות משחק. הוא אוסף מילים מתחומים שונים – זריקת המים על המזבח, משיחת מלכים ונביאים, מילים שקשורות בשובבות מינית. המשחק הזה הוא משחק חושני ומיני. התנועה של ההתרחשות היא מינית ובוגרת. הוא שטוף אור – זהו אור אלוהי לגמרי. יש תהליך של "קרשנדו" )התעצמות שיש לה שיא( הוא מכניס את החוויה המינית הזו לעולמם של ילדים הכניסה אל עולם הילדים היא לא רק באה משום הצורך להביא את הילדיות כעידן מכריע בעיצוב האדם אבל גם כדי להגיע למיניות בדרך עקיפה. הוא עושה

דבר כפול – שיר שנוגע בדתיות עמוקה ומצד שני נוגע בכיוון שלא היה מעולם – פתיחת הילדות אל עולם המשמעות של האדם. הילדות נחשבת אזור כמעט לא מוכר בעולם המסורת. בעידן הרומנטי ואחכ בעידן המודרני צומחת תפיסה הפוכה לגמרי לתפיסה הישנה על פיה הילד הוא אדם פתוח אל העולם. הפתיחות הילדית נתפסת כעצמה וכערך רב יקר מאוד בתוך התרבות. ביאליק שם משהו לא רק חדש ומהפכני, אלא שיש בו צד של תיקון האדם בכיוון אחר – לתת לו בחזרה ילדות. צפרירים הוא רק השיר

הראשון מתוך רבים של ביאליק שהופכים את הילדות למשהו גדול יותר.

בשיר נוסף, ביאליק בפירוש פותח במוצהר את הקשר בין ילדות, שירה, בית, ונקרא "שירתי" – בונה את כל המהלך על שאלה אחת – "התדע מאין נחלתי את שירי?" עוד לפני הסיפור שבא אחריה, יש מילה עקרונית – נחלתי, זו נחלה, עוברת בירושה, יש עניין של מסורת וקבלה קושרת את השירה למסורת. רוצה להכניס את החדש לתוך הישן. השיר קשור למשורר ערירי שמתגורר בבית – הצרצר. חלקו השני, הוא אנחה. השאלה הראשונה קשורה באב והשניי קשורה במותו של האב )קשור

לילדותו של ביאליק שהתייתם בגיל קטן מ.(6- האדם היחיד הוא מקורה של השירה – הצהרה עקרונית של השירה החדשה. תפישת ההשראה דומה לתפיסה הנבואית, בעוד האדם הוא בבחינת כלי. המילה "אני" מקבלת תוכן חד פעמי. השיר נובע לא משפע אלא מהאב – מריק, דיכאון עמוק. מופיע כאן ילד שלא טיפלו בו, אביו מותיר אותו כמעט רעב. הצרצר מופיע כאותו סמל מהמשל של הצרצר והנמלה והמשורר עומד מנגד האנשים האלו. הוא בונה תמונת ערב שבת שבה הכל עלוב ביותר, נראים כשרידים אחרונים של הוויית היהדות העתיקה. הקול הלא אנושי הזה, שמתחת לשירה, הוא השיר. שירתי מול אנחתי – השירה לא משהו דומה לתהילים – זהו קול של דיכאון, חיה רעבה. מול זה בא העוני השני, של האם. כל החלק השני מוקדש לכך

שהיא ענייה ואופה את הלחם לילדיה. המילה לעלאע – לבלוע – בא מחזון יחזקאל הבולע את המגילה. הדמעה, אותו סמל

שבוזבז בשירה הרומנטית כמו בשיר אל הציפור, מופיע כאן כדמעה אחת, ענקית, סמל אדיר שמחזיק הרבה עוצמה של סבל.