שבע שנים של שפע במצרים

תוכן עניינים

עבודתו של ההיסטוריון במקרה זה מתבצעת לרוחב. בוחרים אירוע אקלימי בנקודה מסוימת ובטווח זמן מסוים, ובוחנים את השפעתו/ תוצאותיו באיזורים סמוכים. אוספים את כל העדויות הכתובות שמיוחסים לאיזור מוגבל במרחב באותה תקופה, ומרכזים אותן. במקרה זה, ההגבלה במרחב היא לקדמת אסיה. כאשר עובדים במתודולוגיה הזו, עם הצטברות הנתונים רואים תופעות שחוזרות על עצמן. בין התופעות החוזרות רואים אירוע אקלימי שמוביל לרעב – ובעקבותיו מחסור/ מהומות/ נדידה. המחסור הזה מתבטא לאחר מכן ברדיפה של מיעוטים, בעיקר מיעוטים נוצריים. כאשר המחסור מגיע לרמת הצבא, הצבא מתחיל להתפלג ולצאת כנגד השלטון.

בסיפור התנ"כי, מתוארות שבע שנים של שפע במצרים, ושבע שנים של מחסור שבאו בעקבותיהן. הסיפור מתאר כיצד יוסף מייעץ לפרעה לאסוף את כל עודפי השנים הטובות לקראת שנות המחסור. אילו הנחות יוצאות מהסיפור? (1) יתכן רעב במצרים; (2) חיי המדף של המזון הם כ-7 שנים; (3) עודפי מזון מהשנים הטובות יכולים לספק את התושבים בשנות מחסור. הלקח כאן הוא שאדמיניסטרציה טובה יכולה להתגבר על מצב של מחסור קשה; (4) לא רק מצרים סבלה מהרעב. גם כנען סבלה מבצורת. לפי חוקרי אקלים, המצב האקלימי הוא כזה שמונע בדרך כלל היווצרות של בצורת גם בים התיכון וגם במצרים. מצב של בצורות מקבילות באיזורים הללו הוא נדיר.

הנילוס משקה בהצפה. כל החקלאות בעמק הנילוס מבוססת על הצפה. כאשר גשמי המונסון מגיעים לעמק הנילוס התחתון, מתחילה הצפה מיובלי הנילוס. בחודש ספטמבר כל שנה, בקהיר, ההצפה מגיעה לשיאה. במהלך שיא זה, גובה המים נמדד על ידי נילומטר. גובה המים עומד ביחס ישיר לשטח האדמות המוצפות. ככל שהנילוס עולה יותר, מוצפים יותר שטחים. הגובה האידיאלי הוא 16 אמות – 8 מ'. במידה והגובה הוא בין 14-15 אמות, התעלות נפתחות. מתחת ל-12-13 אמות, התעלות לא נפתחות. לפיכך, גשמי מונסון לא מספקים ביובלי הנילוס יובילו לאי פתיחה של התעלות, ולרעב בארץ. במידה והגובה הוא בן 18 אמות ומעלה, מדובר גם כן במצב בעייתי (רקבון כתוצאה מעודף מים).

לנילומטר ישנה השפעה על כל רחבי המזרח התיכון. בפסיפס שנמצא בציפורי מופיע ציור של הנילומטר.

אירוע פיזי בו הנילוס לא עולה במשך שבע שנים הוא אירוע מיתולוגי. במאות העשירית והאחת עשרה חלו בסה"כ 27 שנים של אי עליית הנילוס במשך 125 שנה. רק במאה ה-11 ישנה עדות לבצורת בקנה מידה תנכ"י, בת 7 שנים. המצב בו הנילוס לא עולה מעל 12-13 אמות הוא אינו מצב נפוץ. עם זאת, במאות ה-10 וה-11 אנחנו רואים בצורות ממושכות וסמוכות, אשר גם אדמיניסטרטור מוצלח כיוסף לא יוכל להתמודד עם ההשלכות שלהן.

מצרים לא אוכלת מהמים שיורדים עליה. מצרים ניזונה מגשם שיורד באפריקה. היא הופכת להיות אחת מספקיות המזון החשובות ביותר של הים התיכון. הים התיכון הוא אחד האיזורים היחידים בעולם, שהמזון שלו לא תלוי רק בגשם שיורד עליו. הים התיכון ניזון ממשקעי הים התיכון, ומגשמים שיורדים בקיץ באפריקה. הנילוס הוא כולא הברק הגדול למקרי רעב בים התיכון. במשך ההיסטוריה התפתחו תרבויות ואימפריות שהסתמכו על כך שמזון יהיה זמין תמיד, בכמות סבירה. לדוגמא, התרבות הרומית התבססה בחלקה על מזון שמקורו במצרים.

הבצורות של מצרים הובילו למחסור קשה, ובעקבותיו מהומות. המחסור הזה התבטא לאחר מכן ברדיפה של מיעוטים. כאשר המחסור הגיע לרמת הצבא, הצבא החל להתפלג ולצאת כנגד השלטון. במצרים עלה שלטון חדש, ואחת מפעולותיו הראשונות היו לשלוח ספינות עמוסות תבואה מצפון אפריקה כדי לטפל ברעב. בהמשך מונה מפקח על שוק התבואה, שתפקידו היה למנוע אגירה והפקעות מחירים, לאתר מקום לשווקי תבואה ולהעניש אופים וסוחרים שאגרו תבואה בניגוד לחוק.

איזור ששמו פוסטאט, שהיווה את בירת מצרים בתקופה המוסלמית הקדומה, ננטש בתקופת הבצורות, ונותר נטוש עד שהוקמו בו שיכונים. פוסטאט ספגה סדרה של מכות במהלך המאה ה-11, עד שבסופו של דבר היא ננטשת לחלוטין על ידי תושביה, ורק חלקים קטנים ממנה ממשיכים להתקיים – בינהם הכנסיות הנוצריות הקודמות, ומס' רובעים של יהודים. במקום פוסטאט הוקמה העיר קהיר.

בצורת היא לא תמיד דבר יחסי. ישנם מקומות שלגביהם ניתן לומר בצורה מוחלטת האם התקיימה בצורת. ייתכן מצב בו מתחוללת בצורת במצרים ובארץ ישראל במקביל. זה מצב נדיר, אך הוא מתרחש. מכות רצופות כאלו יכולות לגרום לנטישה של עיר ולהקמה של עיר אחרת, בעלת מאפיינים אחרים, במקום אחר.

צור קשר - לכל שאלה מוזמן להשאיר פרטים