במידה וקיים מתח בין אוכלוסיות (נניח חרדים וחילונים בירושלים), מי תהיה האוכלוסיה שתברח מהטריטוריה? האוכלוסיה שנמצאת בנסיגה. היא לאוו דווקא האוכלוסיה החלשה מבחינה כלכלית. לדוגמא, החילונים בירושלים חזקים כלכלית. הם יכולים להרשות לעצמם להגר (תמיד נכון לומר כי המהגר הוא זה שיכול להרשות לעצמו להגר).
לסיכום עד כאן, תהליכים של הגירה, שינויים ברמת הילודה, ומתחים בין אוכלוסיות שמובילים לעזיבת השכבה העילית, הם תהליכים שלא כרוכים ישירות בהמרה, אך משפיעים עליה. בתהליך ההיסטורי של ההמרה, התהליכים הללו (שאינם קשורים ישירות להמרת הדת) הם שחקנים מרכזיים – משום שאנחנו מסתכלים של שינוי ברמת העיר, ולא ברמת הפרט או המשפחה. העיר היא זו שמשנה את פניה.
בתקופות משבר (מהומות, רעב וכד') יש האצה של חלק מהתהליכים הללו. ההאצה הזו באה לידי ביטוי במרכיבים שונים, לדוגמא – רדיפות דתיות. אין תקופת משבר שלא באה לידי ביטוי בהעצמה של יחסים עכורים בין קבוצות דתיות שונות. משברי מזון, רעב – באים קודם כל לידי ביטוי ברדיפת השונה.
המרצה טוען כי האסלמיזציה הגיעה לשיאה על רקע המשבר האקלימי של המאה ה-11, שקידם את התהליכים שציינו מעלה. המשבר האקלימי גרם להאצה של רדיפות דתיות, הגירה, והוביל לשינוי המבנה הדמוגרפי בטריטוריות שונות.
המרצה טוען כי תהליך המרת הדת הוא מרכזי בזירה הציבורית המשותפת. שם החיכוכים באים לשיאם.
רדיפות דתיות של נוצרים (הרחבה):
(1) במאה התשיעית (842) ישנן עדויות לאירוע ראשון של קור, בצורת ורעב בירושלים. האסלאם נחשב לסובלני מאוד לגבי דתות הספר , כלומר- דתות מונותאיזם. האסלאם אינו סובלני בנוגע לדתות שאינן מונותאיסטיות. נוסף על כך, פרט שהוכיח כי אוסלאם בכפייה, רשאי להמיר את דתו חזרה לדתו המקורית. המוסלמים הטילו על בני דתות הספר שני סוגי מסים – מס גולגולת (ג'זיה) ומס קרקע. בעקבות עקת הקור, חלה האמרה במחירי המזון. היו רבים שנאלצו לנטוש את דתם בשל עליית המחירים התלולה, מכיוון שהם הותשו על ידי מסי הגולגולת ומסי הקרקע.
(2) במקביל לאירוע הראשון שתיארנו, חלה בצורת קשה ביותר במצרים בשל אי עליית הנילוס. הבצורת הזו גרמה למהומות ולביזת מזון במקומות רבים. לפי אחד המקורות, מתו רבים, שווקים נבזזו, ומוסדות עלו באש. הרעב היה גדול בכל רחבי מצרים. בישופיות ננטשו, ותושביהן הצטרפו לבישופיות שכנות. מה פירוש נטישת בישופיות? אוכלוסיה דיה גדולה בכדי שיהיה לה בישוף קמה על רגליה, ונטשה. יש כאן עדות להיחלשות של אוכלוסיית המיעוט – הנוצרים. בשיא הבצורת, הועלתה כנסיית הקבר באש לראשונה מאז כיבוש האסלאם. כנסיית ציון הקדושה נשרפה גם היא. אלו עדויות לרדיפה של נוצרים על ידי מוסלמים בירושלים.
(3) במהלך הבצורת שחלה במצרים בין השנים 1004 -1010 (לא המשכית) חלות מהומות. אל'חאכים, ח'ליף פוספטאט, נרעש בשל המהומות, ומשלח את זעמו בנוצרים. הוא מורה על הרס של כנסיות. בהמשך, הוא מורה להרוס את כנסיית הקבר עד היסוד. יתרה מכך, הוא הורה כי על היהודים והנוצרים לקבל את האסלאם או שיסולקו לארצות הביזנטים. זהו האירוע הראשון בתולדות האסלאם לאסלום כפוי. זה דבר אסור על פי הדת המוסלמית.
(4) במהלך המחסור הגדול של 1053-1058 במצרים, שליט מצרים פונה לביזנטים בבקשה חסרת תקדים למזון. הביזנטים מסכימים, ולאחר מכן מתנערים מההסכמה. בתגובה, המצרים מגרשים שלושת אלפים מתושבי ירושלים הנוצרית, בסגירת כנסיית הקבר, ובהחרמת אוצרותיה. הרעב היה מלווה גם בהרס של מנזרים, בביזה של רכוש נוצרי, ובהתקפות אכזריות על הקהילות הנוצריות במצרים העליונה, כולל הריסה סיסטמטית של בתי חווה ומנזרים וטבח של נזירים.
במקביל, הסלג'וקים מתקיפים את בגדד וג'זירה, והשפעתם ניכרת בייחוד בהיבט של האוכלוסיה הנוצרית. בשנים 1064-5, הסלג'וקים פוגעים פגיעה דמוגרפית מכוונת וסלקטיבית בנוצרי ארמניה. הם הורסים את "ההרים השחורים" בטורקיה.
(5) בשנים 1079-1080 הייתה בצורת קשה ביותר בכל הארצות הנוצריות במזה"ת. האומה התורכית מתפשטת על פני המזה"ת, טובחת בתושבים, והנוצרים שנותרים בחיים משועבדים.
תקופת המחסור מתרגמת לכמה רמות של אלימות: (1) אלימות בלתי מכוונת – מהומות, אלימות עירונית; (2) אלימות מכוונת – הרס כנסיות; מה עולה מתוך הדוגמאות שנתנו? תקופות המחסור העצימו נטישה של מקומות. בסופו של דבר, גם כאשר התקיימה חזרה לשגרה (מבחינה אקלימית וברמת הרעב), האומה הנוצרית נחלשת.
נבואות אנכרוניסטיות בתקופת עליית הסלג'וקים והתפשטות האסלאם:
נבואתו של מתיאו מאדסה עוסקת בהדרדרות הצפויה של האומה הנוצרית בעקבות התחזקות הסלג'וקים, ואת ההצלה הצפויה עם הגיעם של הצלבנים הפרנקים. מתיאו מנבא את נבואתו כאשר הסלג'וקים רק החלו לצבור את עוצמתם. הוא משווה את חומרת האירועים לאירועים שקרו בזמן צליבת ישו הנוצרי. התקופה שלאחר נפילת התורכים מתוארת בנבואה הזו כמעין 'גן עדן' עתידי.
לסיכום, הדעיכה של הנצרות המזרחית הייתה תוצאה של רכיבים רבים: שליט מטורף, מועקה כתוצאה ממס גולגולת, תקופות ממושכות של רעב, מגיפות ומחסור.