(2) שנת 1055. שנת 1055 מהווה את שיא המהלך ההיסטורי שהתרחש במזה"ת, אותו תיארנו בהרצאות הקודמות. בשנת זו נכבשה בגדד, הפצ'נגים מאיימים על קונסטנטינופוליס, שבטים בדואים מכיוון מצרים משתלטים על קאירואן. האם ישנה הצדקה להסתכל על האירועים הללו, שהתרחשו אלפי קילומטרים אלו מאלו, כשיאו של תהליך אחד? ישנה אפשרות כי האירועים הללו התרחשו בסמיכות בזמן כתוצאה מצירוף מקרים, ולא נכון לקשרם יחד. לפי המרצה, על מנת להבין את ההשפעה של אירועים אקלימיים על מהלך ההיסטוריה, קנה המידה שבו אנו עוסקים הוא קנה מידה שכזה, הכולל אירועים המתרחשים במרחק זה מזה.
בהרצאה הקודמת התחלנו לתאר את תיאור הקור הגדול שהוביל לפלישת הסלג'וקים. גל קור זה התחיל ב-1027, ולא נפסק עד לשנת 1060. משנת 1027 ואילך שרר רעב גדול, השתוללו מגיפות, חלה עלייה במספר הנוודים ובחוזקם. בסביבות שנת 1027, שיאו של גל הקור היה במזרח (חארסאן, מזרח איראן, בוכרה, ימת אראל), הוא מתרחב ומשפיע בשנים 1040-1050 עד לים השחור. שיאו של גל הקור הזה מורגש בשנת 1055.
שנת 1038:
(1) בשנת 1038 ירד שלג כבד בבגדד. באותה שנה הסלג'וקים בוזזים את אדמת חאראסן.
(2) בעבר, המרכז היהודי התורני בבבל עבד מול המרכז התורני בירושלים. הם עבדו זה מול זה. בשנת 1038, המרכז היהודי התורני בבבל נעלם. כמה שנים לאחר מכן, בעיצומו של אותו משבר, הולכת ומתפוררת גם ישיבת ירושלים. לא ישוב להיות עוד מרכז מלומדות יהודית במזרח. המלומדות היהודית עוברת ומתמקמת באיזור המערב (ספרד וכד'). גם אופי המלומדות היהודית משתנה – מעבר מאופי הירככי, לאופי מבוזר. לא ניתן ללמוד על תולדות ישיבת בבל מישיבת בבל שנעלמה. יש צורך בהבנת האירועים שהתרחשו במקביל בבבל.
(3) בשנת 1038 הסולטאן מסעוד יוצא למסע להודו בשל עוצמת הקור בארץ חווארזם.
1036-1040:
באותה תקופה, רואים קבוצות נוודים שונות שמסתובבות במרחב. הנוודים אינם יוצאים במסע כיבוש כפי שכותבים מאוחרים מנסים להציגו. הנוודים מחפשים מקום בו יהיה מזון ומרעה לבהמות. הדינמיקה של שבטי נוודים, שהולכים והופכים אלימים יותר ויותר אינה ברורה לנו בשל היעדר תיעוד מדויק. כל המרחב רוכש קבוצות נוודים, שלימים כולן תקראנה סלג'וקים. הקבוצות הללו פולשות לערים שונות, בוזזות רכוש, מתעללות בחלשים.
נישאפור בשנים 1030-1040:
נתאר שני טקסטים פרסיים של ביהקי- יליד העיר נישפור, שעזב אותה ושב אליה בבגרותו. נישפור היא עיר בצפון מזרח איראן. נישפור הייתה בתקופה זו אחת מעשרת הערים הגדולות בעולם. לאחר תקופה של חורפים קשים במיוחד, מתאר יליד העיר השב אליה את הריסות העיר, את מזג האוויר ואת החיים הקשים מנשוא. הוא מתאר מצב של הרס עצמי והתפוררות של עיר שבעבר הייתה חזקה ומרשימה. בנוסף, הוא מתאר תופעות דומות גם בעיר הסמוכה סרח'. כותב אחר, ששמו בר ברהאוס, מציין כי השבטים הנודדים, שלימים התאחדו לסלג'וקים, היו מוכי רעב. הוא מתאר כי אנשים האמינו שקץ העולם מתקרב. מספר הסלג'וקים והנוודים הולך וגדל בהדרגה.
התאחדות שבטי הנוודים לסלג'וקים:
בשנת 1040, שתי קבוצות מרכזיות של סלג'וקים מתאחדות, ויוצאות למלחמה בכוח המרכזי שניצב מולם – אימפריית ע'זני. ע'זני הייתה אימפריה שמרכזה היה באפגניסטן, ששלטה באיראן ובאיזורים שונים של הודו. אימפריה זו קידמה במידה רבה את האיסלמיזציה של הודו, והיא נשלטה על ידי מחמוד אלע'זני. האימפריה הזו מתוארת כאימפריה מתקדמת ומשכילה. הסלג'וקים יוצאים למלחמה כנגד עז'ני על ידי תקיפתה של ח'ארסאן שבמזרח איראן. טקסטים מתארים כי עוד לפני תקיפתה, ח'ארסאן הייתה חלשה ביותר. הסלג'וקים מביסים את צבאו של עז'ני. צבאה של עז'ני הוא צבא גדול, אך חסרונו הוא בצורך המתמד שלו בהספקה. הסלג'וקים הצליחו לנצח את צבא ע'זני, והופכים לכוח המוביל באיזור. מנהיג הסלג'וקים, תגריל בק, יוצרת מעין מערכת מנהלית – אך ממשיך לבזוז ערים באיראן במקביל. שנתיים לאחר ניצחונו תגריל בק הופך לשליט הכל יכול (מתוך טקסט). כל שבטי הנוודים שמסתובבים באיזור מעוניינים להצטרף אליו.
אנחנו עדים כאן להתפוררותה של אימפריה ולקריסת ההנהגה היהודית. מקביל רואים תהליך בו תיגרל בק, ראש שבט נוודים, מתחיל לקבל עליו גינוני מלכות לאחר ניצוח אימפריית ע'זני.
בגדד והשושלת הבויהית:
באותה תקופה, בגדד היא בירתה של שושלת בויהית, שהיא שושלת שיעית. בגדד נשלטת בשלטון דו ראשי. בראש המערכת הדתית עומד ח'ליף סוני (השושלת העבאסית), בעוד השלטון האזרחי מנוהל על ידי שיעי. בטרם המשבר האקלימי, בדדד מתאפיינת בפריחה כלכלית ותרבותית חסרת תקדים – 'תור הזהב השיעי'. המאבק בין השיעים לסונים הולכים ומתחדד בתקופת המשבר האקלימי. בסוף שנות ה-30 הסונים חותרים כנגד השושלת השיעית.
נתאר את בגדד שלפני המשבר. במרכזה של בגדד זורם נהר הטיגריס (החידקל). בגדד היא עיר שנוסדה על ידי הערבים מהשושלת העבאסית. העיר הלכה והתפתחה סביב לנהר. מספר תושביה הולך וגדל, ונחפרות סביבה תעלות רבות על מנת לספק את השדות.
במהלך המאה ה-11, אנחנו עדים לכך כי במקביל לאירועים האקלימיים עולה רמת האלימות בעיר. עלייה במחירי המזון, רעב – הם גורמים לתסיסה. לפי המרצה, מדובר בכלל – בתהליך שנכון תמיד, כאשר רמת האלימות משתנה. בין השנים 1020-1050 חלה סדרה של מהומות אלימות בבגדד. האלימות היא על רקע דתי, על רקע עליית מחירי המזון, על רקע תיאולוגי ועוד. הסיבות למהומות הן חסרות משמעות. יש תסיסה שמתקיימת ברבדים שונים, והיא עזה במיוחד ברבדים העניים של האוכלוסיה. נזכיר כי במהלך תקופה זו נעלמה הישיבה התורנית של בגדד. לא ידוע מדוע. האם נפלו קורבן לאחת המהומות הללו?