מקורות נוצריים לאומנות

1. הביבליה הנוצרית – כתבי הקודש הקנונים, זה אוסף כתבים לא ספר.
   1. הברית הישנה
   2. הברית החדשה. זה אוסף של 27 חיבורים שמתוכם יש ארבעה ספרים המגוללים את סיפור חיו של ישו אלו הן הבשורות. שלוש סינופטיות ואחת שאינה סינופטית. 4 הבשורות, מתי לוקאס מרקוס ויוחנן.התכנים הם שונים ואף סותרים בין הבשורות יש הפרש של כ-50 שנים.
2. ספרות אפוקריפית (ספרים חיצוניים) – ספרים שלא נכללו בברית החדשה אך נכתבו באותה העת ודנים בנושאים משיקים, רקע לסיפור חייו של ישו, רקע על חיי מריה ויוסף, חיבורים שעושקים בתכנים כחיי ישו או חיי מריה, נכתבו באותה התקופה של המאה ה-1,2 לספירה עי אותם אנשים אך הם לא נכללו בברית החדשה. למרות שלא נכללו הם נחשבים חשובים ומקודשים, ולכן מאוד השפיעו על אומנות עד כדי טשטוש ביניהם לבין הברית. המקורות האלו הם הרחבה של הברית החדשה, ומתעסקים בפרטים הקטנים. היא מהווה מקור משלים.
3. אבות הכנסיה – חוברה עד המאה ה-6 לספירה שמרביתה במאה ה-4. הרבה אחרי שני המקורות הקודמים. הספרות הזו שונה בתקופתה ובאופייה. כאן לא מדובר על סיפורים אלא פרשנויות כמו רש"י נגיד. אוגוסטינוס נחשב לכזה. אבות הכנסיה כותבים על משמעות הדברים. הפרשנות משפיעה על האומנות באופן שאינו ישיר ונרטבי כמו סיפור. אם אני ממשילה משל קשה לצייר אותו לכן האומנות מפשטת הרבה מהרעיונות של אבות הכנסיה.
4. ספרות מאוחרת –
   1. ספרות חזיונות .
   2. הגיאוגרפיות (האגיא-קדוש גרפיה-כתב כלומר זה כתבי הקדושים, זו ספרות שמתארת את מהלך חייהם של הקדושים, הקדושים יכולים להיות 1000-1500 שנה אחרי ישו, אלו אנשים שהגיעו לרמת קדושה שהובילה לכתיבה על חייהם). הגיאוגרפיות השפיעו רבות על האומנות.
5. מקורות לא כתובים –
   1. קונבנציות יצוג (מוסכמה של תיאור דבר, קונבנציה לפסלים לציורים ישנן קונבציות מהעולם הפאגני או היהודי) קונבנציה מבוססת על הסכמה שתהיה ברורה לקהל היעד
   2. מקומות/שטח.

תיאופניה/אפיפאניה – כלומר התגלות האל אבל יש להפריד בין אינקרנציה – הכניסה לבשר לבין תיאופניה. כלומר אחת הפרסונות של האל נכנס לבשר הבן לישו. תהיה אפיפאניה זה התגלות כלל הפרסונות של האל כלומר גם האב ורוח הקודש- כל חלקי האל בדרך אחת. ישו הוא למעשה אחת הפרסונות של האל.

ישו ודימוים של ישו.

ניתן לחלק את חייו למס' ארועים:
ילדות – הבשורה, הלידה (המאגים והרועים), הבריחה למצרים, הברית מילה של ישו, פדיון הבן, רצח החפים מפשע, ההוראה בבית המקדש,
חיים בוגרים/תקופת הפעילות – הטבילה, נסיון על-ידי השטן, מסעות בסירה, קריאת שמעון ואנדרי, הליכה על המים, הפסקת הסערה, נס הדגה, נס הלחם והדגים, החתונה בכפר כנא, תחיית לזארוס, ניסים, ההשתנות על ההר עם אליהו ומשה,
הפסיון, השבוע האחרון בחיים של ישו שמתחיל עם הכניסה לירושלים ועם התחייה ולא עם העליה לשמיים – הכניסה לירושלים, תפילה בגת שמנים, הסגרה, שלושה משפטים- בפני כיפא, בפני חנן, בפני פילאטוס, הסצנה של ברארבא, הסעדה האחרונה, הצבילה, אחרי הצליבה, תחיה,
40 הימים – ישו נוכח עלי אדמות בפרק זמן זה, הוא מתגלה לאנשים ובסוף התקופה יש את העליה לשמים, העליה היא מהר הזיתים.

ניתן לחלק את הבשורות לשלוש חלקים: לחיי ישו; לניסים; ולמשלים ונבואות. את המשלים והנבואות קשה לייצג בדימוי חזותי ולכן הן השתרשו פחות. הניסים לעומת זאת כן.

1.חיי ישו: דימויים מרכזיים-
מתחלק ללידה, ילדות בגרות ופסיון
הלידה – הבשורה למרים וליוסף, שלושת המאגים, הורדוס מוציא הוראה לרצח החפים מפשע כל הבנים הזכרים, הבריחה למצרים

דימוי הבשורה למריה – השושן הצחור הוא אטריבוט של מריה, יונה מסמלת את רוח הקודש. הצביעים שאפיינים את מריה הם כחול ואדום. אטריבוט- הוא סמל שנקשר לאדם ומייצג רק אותו. ישנו ייצוג של בתולי מריה באמצעות הקיר האטום שמדמה את הגן הנעול.

ילדות- ישו בבית המקדש מוכיח את הזקנים, הצגת ישו במקדש, (תיאורים מתוך ספרות אפוקריפית: ניסים וארועים פלאים)

בגרות  – ניסים, דרשות, משלים, כל הריפוים

דימויי נס הלחם והדגים
ריפוי והוראה בגליל
ניסוי השטן של הפיכת האבן ללחם
דימויי נסיון השטן להשתחוות
ריפויי האשה זבת הדם
הרועה הטוב

דימוי הרועה הטוב – זו פרסוניפיקציה של רעיון, רעיון הרועה הטוב הוא מנהיג והוא דואג לכל הפרטים בעדרו. זה רעיון של הרועה בתור מנהיג, בתור אל ובתור השופט, והצאן הוא העם. כמו כן יש את המשל של הכבשה האובדת הרעה שמח שהשיב את הכבשה הזו

הפסיון- רוב הציורים עושקים בזה. מדובר בזמן מהכניסה לירושלים עד לעליה לשמים. זה סה"כ שבוע

דימויי המאסטה
העליה לירושלים
רחיצת רגלי התלמידים
סעודה אחרונה

הברית החדשה מצגיה לנו קורבן שיודע את הסוף ומקבל אותו הבוגד (יהודה) הוא בורג קטן מהסיפור.