הדגש על כך שיש לנו מנגנוני עיבוד רבים, כאשר כל אחד נועד לפתור בעיה ספציפית בתחום ספציפי, עם תוצאה התנהגותית ספציפית (בחירת בן זוג, רכישת שפה ועוד.) דוגמאות מקשב וזיכרון : צריך לזכור שאנו מוגבלים ולא רואים הכול. גם מתוך מה שאנו רואים, אנחנו לא מצליחים להקשיב להכול. למשל כאשר מוצג לנו פרצוף שמח או כועס, וברקע פרצופים ניטרליים, נצליח לזהות את שניהם באותה רמה. אך כאשר יש כועס על רק שמחים, נזהה אותו יותר טוב מאשר שמח על רקע כועסים. כנראה שיש תועלת לזהות כועס בקהל של שמחים. מחקר נוסף הראה שיש דיוק לפרצופים כועסים של גברים יותר מאשר נשים, ויותר כאשר הוא שייך לקבוצת החוץ. דוגמא שנייה- יותר קל לנו לזהות תינוק בסביבת מבוגרים, מאשר מבוגר בסביבת תינוקות. דוגמא שקשורה לזיכרון- הזמינו סטודנטים וסטודנטיות שנמצאים במערכת יחסים וביקשו מהם לחשוב על סימנים שיעידו על בגידה אפשרית של בן הזוג. חילקו את התשובות לסימנים רגשיים וסימנים מיניים. הנבדקים חזרו למעבדה שבוע לאחר מכן לניסוי אחר ונתנו להם משימת זיכרון- אילו סימנים
אמרת בשבוע שעבר? גברים ונשים זכרו דברים שונים. נשים זכרו יותר סימנים רגשיים וגברים זכרו יותר סימנים מיניים.
משהו קטן על פתרון בעיות– הנושא של האם אנו רציונליים או לא. טובי וקוסמידס העלו שאם מציגים לנבדקים בעיה
מתמטית והם לא פועלים באופן רציונלי, למה זה? טובי וקוסמידס מציעים שרציונליות היא בהקשר אקולו גי. האם אני
פותר את הבעיה באופן שמשקף פתרון הישרדותי. הם מציעים שבני אדם מאוד לא טובים בבעיות מתמטיות מלאכותיות- הסתברות, אך קל לנו יותר להבין שכיחות. לכן אם הופכים מטלות הסתברות לשכיחות, עונים על זה הרבה
יותר טוב. דוגמא אחת- כהנמן וטברסקי הציגו את בעית התרופות- או תרופה ש30% ימותו, או תרופה בה 70% ישרדו. המסגור בהקשר של המוות הנבדקים בוחרים בתרופה האחרת. חוקרים ששחזרו את הממצא, אמרו שגודל הקבוצה הוא גם חשוב, כי בגודל גדול קשה לחשב הסתברויות, אחוזים. כאשר גודל הקבוצה משתנה אנשים פחות מושפעים ממסגור הבעיה. כאשר מדובר בקבוצה אקולוגית, במספרים בערך עד ,150 ההתנהגות היא רציונלית ועקבית. כלומר, נכנס כאן
הסבר אבולוציוני.
פסיכולוגיה חברתית
יש לנו אינטואיציות לגבי הסובבים אותנו, העולם החברתי. לכן ליבת פסיכולוגיה חברתית אבולוציונית היא קשרים,
תהליכים בתוך ובין קבוצות.
תאוריות יסודות המוסר- הציגה קשר בין מנגנונים אבולוציונים לבין רגשות ספציפיים שעולים לנו כאשר מוצגת התנהגות חברתית מסוימת מולנו. זו דוגמא אחת לקשר בין אבולוציה והסברים אינדיבידואלים ובין תרבותיים באופן שבו אנשים
תופסים מוסר ומעשים מוסריים/מפרים מוסר.
פירמידת הצרכים של קנריק- יש עיצוב מחודש לפירמידה של מאסלו, שהציע קנרי. פירמידה זו היא בראייה אבולוציונית. ההתחלה היא בדומה למאסלו- צריכים פיזיולוגיים, ואז הגנה, חיברות, ואז סטטוס/ ביטחון עצמי, מציאת בן זוג, שימור היחסים, והורות. בצד האדום- צעדים מהם נרצה להימנע, צד ירוק- צעדים שנרצה להשיג. הנושאים כאן הם כאן יותר
ספציפיים מאשר הפירמידה של מאסלו. אפשר כאן לראות את השינוי של המעגל החברתי, דברים שקשורים רק אליי, דברים חברתיים ודברים משפחתיים. לא משנה באיזה שלב אנחנו נמצאים בפירמידה, שאר השלבים עדיין נצרכים
והכרחיים.
גם בפסיכולוגיה חברתית מתארים הטיות שונות, והן יכולות להיכנס לפירמידה. ישנן הטיות של איך אני מעריך עצמי- הטיה בשירות העצמי/אישוש עצמי, הכשלה עצמית related( .)self הטיות של איך אנו מעריכים אחרים- תאוריית הייחוס הבסיסית related( .)other הטיות הקשורות להתנהלות שלי ביחס לאחרים- בטלה חברתית ואפקט הצופה
מהצד related( .)others תופעות אלו יכולות להיות בעלות ערך אבולוציוני.
פסיכולוגיה התפתחותית
לתחום זה אין תוכן ספציפי, אלא הוספת ציר זמן לכל הפסיכולוגיות האחרות. זה הרעיון הכללי שלה. אפשר להסתכל
על הפירמידה של קנריק כמשהו שמשתנה עם הגיל. כלומר, בכל גיל האדם מתעסק עם בעיה הסתגלותית אחרת.
דוגמאות: עד גיל :2 דפוס התקשרות- עד כמה מערכת היחסים עם ההורים היא מטיבה. ניתן להסתכל על דפוס התקשרות כהשקעה אבולוציונית . ככל שנשקיע טוב בילד, הוא יבין טוב יותר את העולם, העולם יהיה מקום בטוח, לעומת חוסר היכולת של ההורים להשקיע בילד, שיצור דפוס התקשרות אחר (חרד נמנע.) כל סוג התקשרות יגרור הסתגלות שונה
של הילד.
בגיל :4-7 -TOM הילדים נדרשים להבין כוונות, לשתף פעולה, לשקר, ועוד. נפתח סט חדש של יכולות.