בהרצאה הקודמת הצגנו כיצד רצף בצורות במשך מספר שנים גורם להתייבשות של מעיינות. מדובר באירוע אקלימי שאינו קטסטרופלי, אך עדיין בעל השפעה. קשה לנו לומר מה צריך להיות משך האירוע על מנת שתהיה לו השפעה על חיי הפרט. אנחנו דנים בסוגיה של שבריריות הקיום, ולא בסוגיות של קריסה. השבריריות 'נכונה' יותר לתיאור תהליכים של דעיכת חברות לאור שינויים אקלימיים וגורמים נוספים.
האדם מוגבל ביכולתו לשרוד תחת תנאים שונים. פיתוחים טכנולוגיים חדשניים מסייעים לאדם להרחיב את טווח התנאים הזה – הם תורמים לעמידות. אנחנו משקיעים אנרגיות עצומות על מנת להתגבר על שבריריות הקיום. ההנחה לפיה העולם כפי שהוא מוכר לנו הוא עמיד דורשת הוכחה. אנחנו חיים בתקופה בה הההנחה שניתן לפתור הכל באמצעים טכנולוגיים היא ההנחה הרווחת. הדברים לא היו כך תמיד. בעבר, האדם היה מוגבל בהרבה על ידי תנאי הסביבה. לטענת המרצה, פלוקטואציות עדינות בפרמטרים שונים של אקלים השפיעו בצורה ניכרת על יכולתו של האדם להתמודד עם סביבתו בעבר. הפלוקטואציות הללו הובילו לדעיכתן של חברות, אך גם לצמיחתן של אחרות.
את חלקה הראשון של הרצאה זו נקדיש לממשק בין המרת דת ושינויי אקלים, על רקע של קריסה. את חלקה השני של ההרצאה נקדיש לסוגיות של שפע.
המרת דת ושינויי אקלים:
התאסלמות:
לטענת המרצה, מדובר בתהליך החשוב ביותר שעבר על אגן הים התיכון מהמאה השביעית ועד המאה השבע עשרה. תהליך משני לאסלמיזציה הוא תהליך של טורקיניזציה (כניסת הטורקים).
בחמישים השנים הראשונות של המאה העשרים, היה בקרב החוקרים קונצנזוס לפיו האיסלמזציה הייתה תהליך מהיר. מה פירוש הדבר? המוסלמים כבשו את דרום ומזרח אגן הים התיכון, ותוך עשרות שנים לכל היותר האיזור כולו מתאסלם. נדגיש כי השינוי מנצרות לאסלאם הוא שינוי דרמטי – ברמת הרגלי הלבוש, הרגלי נישואין, בשפה, באמנות, בתרבות – בכל תחומי החיים. באמצע המאה העשרים עבודות מחקר שונות הראו שלא כך הדבר- מדובר היה בתהליך איטי והדרגתי, ולא בתהליך מהיר כפי שהניחו קודם לכן. התהליך לא הגיע לידי מיצוי – אף ארץ נוצרית שנכבשה על ידי המוסלמים לא איבדה לחלוטין את הנצרות. תהליך האסלאמיזציה לא הסתיים עד עצם היום הזה. היום מקובל לקבל את השקפותיו של ריצ'ארד בולייט, לפיהן האסלאם הפך להיות בלתי הפיך והקיף את רוב האוכלוסיה רק במהלך המאה ה-11. המקורות לממצאים הללו הם מקורות ערביים מוסלמיים.
ההשקפות של בולייט היו שנויות במחלוקת. מדוע? בולייט חקר את איראן העתיקה. הוא חיפש מדד לנקודת הזמן בה לפחות 50% מהאוכלוסיה התאסלמה. החל מנקודה זו, לפי הנחתו, בהכרח האסלאם הלך והתפשט. למוסלמים יש ארבעה שמות שהם שמות מוסלמיים קלאסיים – מוחמד, עלי, חוסיין, וחסן. בולייט חיפש את ההופעה הראשונה של שמות מוסלמיים לאורך ההיסטוריה במדינות שעברו אסלאמיזציה. בולייט הגיע למסקנה כי התהליך הפך להיות בלתי הפיך והאסלאם הגיע לרוב באמצע המאה ה-11.
עד לשנות ה-70, היה מקובל להתייחס להמרת דת כאל תהליך אישי. התהליך כאן הוא לפי המודל הפסיכולוגי של Nock, שהוא גם המודל המקובל כיום על חוקרי דתות. המרת דת יכולה להתקיים גם במסגרת קולקטיבית של קבוצות שארות (המרת דת ברמת הקבוצה). בשנים האחרונות, המחקר עבר לסוג אחר של התייחסות. במקום לדון בהמרת דת של אוכלוסיות ובעיתוייה – מקובל לדון בכריסטיאניזציה, אסלאמיזציה, בקונטקסט של התהליך החברתי והציביליזציוני כולו. לפי השקפה זו, המרת דת היא לא פעולה שמתחילה או נגמרת ביחיד. מדובר בשינוי של תרבות שלמה ברבדים שונים. ההמרה (ברמת הפרט) היא תהליך מדויק בזמן. כריסטיאניזציה ואסלאמיזציה הם תהליכים של המשך הארוך. הם תהליכים דיאכרוניים – ארוכים, אך יכולים לשנות את כיוונם ואופיים. הם יכולים גם להפסיק. התהליכים הללו מתייחסים לקבוצות אתניות ולאיזורים גיאוגרפיים- אלו הן יחידות המידה שלנו.
לטענת המרצה, התהליך של המרת דת הוא תהליך שמתרחש קודם כל בטריטוריות. כל התהליכים שמתרחשים בטריטוריה גיאוגרפית שגבולותיה פתוחים משפיעים על המרת הדת. חלק מהתהליכים לא קשורים להמרת הדת לכשעצמה. מה פירוש הדבר? נדגים – ירושלים עוברת בעשורים האחרונים תהליך של התחרדות – יש יותר חרדים בירושלים, לא מתוך התחרדות של חילונים, אלא בעיקר כתוצאה מילודה גבוהה. כלומר- יש כאן שינוי בכמות החרדים, ללא תהליך של המרת דת. גם הגירה של חילונים אל מחוץ לירושלים או הגירה של חרדים לתוך ירושלים משנות את המאזן הדמוגרפי. שוב – מדובר כאן בתהליכים שמשפיעים על מספר 'המומרים' בטריטוריה, מבלי שאדם ימיר את דתו בפועל.