כאשר אנחנו דנים בציביליזציה, עלינו לדון בתקופות של קריסה ותקופות של פריחה. לטענת המרצה, תקופות הפריחה ארוכות מתקופות הקריסה. תקופות הקריסה הן תקופות של המשך הבינוני, שמתאפיינות ברפטטיביות של אירועים קשים. אירועים קשים שאינם רפטטיביים נוטים להשפיע פחות על הציבליזציה. תקופות של פריחה הן תקופות של המשך הארוך.
קל יותר להגדיר קריסה מאשר שפע או פריחה. כיצד נוכל להגדיר פריחה? שפע? ברור כי אנחנו דנים כאן במשהו יחסי, משתנה. השפע תלוי תרבות, ומשתנה בהתאם להרגשה האישית של האדם. זו הסיבה שכל כך קשה להגדירו.
המסגרת התיאורטית למושג השפע:
מהי המסגרת התיאורטית שבה אנחנו מתייחסים לשפע? במסגרת הכלכלה המודרנית של ימינו. במסגרת זו, נדון במושג הצמיחה.
כיצד נגדיר צמיחה כלכלית? צמיחה כלכלית היא הגידול באחוזים בתוצר המקומי הגולמי (תמ"ג) בין שני פרקי זמן. התמ"ג הוא מונח כלכלי המבוסס על מדידה של הערך הכולל של מוצרים ושירותים שיוצרו בשטח טריטוריאלי מסוים (בדרך כלל מדינה), במהלך תקופה נתונה (לרוב מדובר בשנה). לכלכלנים ישנם מודלים מורכבים שתכליתם לחשב את אותו תמ"ג. התמ"ג מושווה בין שנה לשנה. זה בעייתי, משום שבין שנה לשנה גודל האוכלוסיה משתנה, כך שיש צורך בנרמול. הנרמול מתקיים על ידי חלוקת התוצר במספר הנפשות, כך שמתקבל התוצר פר נפש.
במילים פשוטות – הצמיחה היא מה שאנחנו מייצרים כל שנה, בהשוואה למה שייצרנו בשנה שעברה. הצמיחה מתקיימת במידה והתוצר לנפש בשנה זו גדול מהתוצר לנפש בשנה שעברה. מושג הצמיחה הפך להיות מרכזי ועיקרי החל משנות השמונים של המאה הקודמת. נהוג לדבר על צמיחה כלכלית בהקשר של שינויים טכנולוגיים – תקשורת, תעבורה וכד' (הצמיחה תלויה בהם, מיוחסת להם). הצמיחה מבטאת שיפור באיכות/רמת החיים של המעורבים בכלכלה הצומחת. לפי הכלכלנים, הטכנולוגיה היא זו האחראית על הצמיחה. לפני המהפיכה התעשייתית, הצמיחה הוגבלה בהתאם להנחת מלתוס. מלתוס הניח כי האנושות מוגבלת על ידי כמות המזון שהיא מסוגלת לייצר (כמות המזון גדלה באופן לינארי, בעוד כמות האנשים עולה אקספוננציאלית). לפי הכלכלנים – לאחר המהפכה התעשייתית, הצמיחה הצליחה להתגברת על המלכודת המלתוסית. הטכנולוגיה התעשייתית המודרנית הכניסה לעולם מושג שמלתוס לא היה מסוגל להבין – מושג הצמיחה.
במאמר שהתפרסם בשנת 2011, נבחנה הנחת מלתוס. החוקרים בחנו איזורים נרחבים בעולם, והראו שבתקופה שבין שנת 0 ל-1500 לספירה, לעליונות הטכנולוגית (התפתחות בתחום החקלאות) יש השפעה על צפיפות האוכלוסייה, אך אין לה משמעות בהיבט של תנאי החיים. לאור טענה זו, תקופות של שפע בעבר באו לידי ביטוי במספר האנשים ליחידת קרקע, ללא קשר לאיכות החיים (לדוגמא, ערך השכר היומי כמזון כמעט ואינו השתנה).
ומה עם קצב הצמיחה? צמיחה על פני תקופות ממושכות תגרום לגידול עצום בתמ"ג לנפש. נניח ויש שפע. השפע הוא תהליך מתמשך, הדרגתי. השפע נפרש על פני שנים. מה הגודל של השיפור השנתי שעלינו להניח כדי שגידול זה יבוא לידי ביטוי באוכלוסיה? מה צריך להיות המשך של השיפור השנתי הזה על מנת שיבוא לידי ביטוי? מה היחס בין המרכיבים הללו? לדוגמא, בבריטניה, גידול של 2% לשנה במהלך 178 שנה הביא לידול ממשי של פי 32.
התעשייה היא שיצרה את הצמיחה – את המצב בו בממוצע כל שנה יותר טובה מהקודמת לה, לאורך זמן. שפע בא לידי ביטוי בגידול מתמיד של הכלכלה, השירותים, המוצרים, המזון והאוכלוסייה – שנמשך בממוצע כל השנים בתקופה שאנו בוחנים.
את הדיון ההיסטורי על שפע ננהל בראי המסגרת התיאורטית שפרשנו כאן. תקופות שפע יגרמו לעליה בצפיפות האוכלוסייה, או לאפשרות של עלייה כזו בנקודה מסוימת (המרצה מסכים עם חלק מההנחות של מלתוס ועם המאמר שדנו בו). הגישה הכלכלית המודרנית טוענת כי בחברות המסורתיות הקדם תעשייתיות לא הייתה משמעות למושג צמיחה, מכיוון שהמבנה הכלכלי היה מקובע והתבסס כמעט רק על חקלאות שהייתה תלויה בצריכה המקומית בלבד. לפני היות התעשייה, לפני הייצוא ולפני קיום הפעילות העסקית, ובעיקר לאור הקפאון בגידול האוכלוסייה, נמנעה מהמשק כל אפשרות של התפתחות וגידול. לטענת המרצה, הקטגוריה התעשייתית-תקשורתית לפי הגדרת הכלכלנים היא צרה מדי. האם החברה הרומאית לא הייתה מפותחת תעשייתית-תקשורתית? ספינות סחר רומאיות, ומערכות הדרכים הרומאיות הן דוגמא לפיתוחים כאלו. המרצה לא דוחה את רעיונות הכלכלנים, אלא מעוניין להרחיב אותם בהיבט של מושג השפע.